ריוונדל II
ועידת ריוונדל היא מעין כנס מצומצם עם התמקדות והעמקה בחקר כתביו של טולקין בדרכים שלא נעשו בעבר. את מקומן של ההרצאות הפרונטליות מחליפים פאנלים וקבוצות דיון.
למרות כובד-הראש של הדיונים מדובר באירוע מהנה ומשעשע במיוחד.
להלן תיאור הוועידה כפי שנכתב על-ידי חבר המחתרת הירושלמית מוטי:
ההכנות לוועידה החלו מבחינתי כבר בשלוש בצהריים, כשיואל אסף אותי מהאוניברסיטה ויחד הלכנו לקנות כיבוד להמשך הערב. אספנו את ורה ועמוס מאיזור הגבעה הצרפתית ושמנו פנינו המכתשה. בתיאום מושלם הגענו ביחד עם רוני, ולא מעט זמן אחרינו, הצטרפו גם עמרי וארנון. חיכינו בחוץ, עד שנצר שהיה אחראי לתיאום עם המקום הגיע, ואז נכנסנו פנימה וערכנו את השולחנות. אז נכון, בסופו של דבר מדובר היה בכיתה קטנה, ולא באולם גדול ולצידו חדרים נחמדים ואינטימיים כמו בריוונדל הקודם, אבל הפעם לפחות כמעט לאף אחד לא היו בעיות הגעה או חנייה. בכל מקרה, על כל צרה שלא תבוא, המחתרת לא אישרה לי הפעם להגיע בכוחות עצמי, וציוותה אותי ליואל, כדי שלא נאלץ לדחות את הפאנל לעולמות.
באיחור אופנתי של חצי שעה, לאחר שהגיעה לא מעט אנשים, ביניהם שירלי, שהגיעה אחרי הלידה וקיבלה מרוני מתנה נאה בדמות פנדה עם חולצה עליה נכתב "אני ליבנתי גאה", וראובן, שאיכזב אותי קשות לאחר שהבטיח שלא יגיע, התחלנו את הפאנל. אני אמנם קצת משוחד, אבל אני בהחלט יכול לומר שנהניתי מאד. מכיוון שרן ביקש ממני לכתוב תקציר של הפאנל, אני באופן טבעי, מצרף אותו כאן לתיאור המפגש.
למי שלא היה, נושא הפאנל היה "ערכים אצל טולקין והשפעתם עלינו", כשמלבדי, ישבו בפאנל הרב"ז, דני אורבך, ארנון ואמיר. הפאנל עצמו נערך בשני סבבים של שאלות – בראשון, שאלתי כל אחד מהמשתתפים באופן אישי אילו ערכים הם מוצאים אצל טולקין, וכיצד הם השפיעו עליהם. בסבב השני, ביקשתי מכל אחד מחברי הפאנל להציג קטע אחד שבחרו מראש שמציג ערך איתו הם מזדהים, ולנסות להסביר מדוע הם בחרו דווקא בו. בזכות הפורום המצומצם והיחסית סגור (בניגוד לכנסים כמו עולמות או מיתופיה), הקהל יכול היה להשתתף בפאנל כמעט בכל שלב, וההערות והשאלות של שאר חברי הקהילה תרמו רבות לפאנל. האמת היא, שהכנתי עוד סבב נוסף של דיון, אבל בסופו של דבר, גם במתכונתו הנוכחית הדיון יכול היה להמשך הרבה יותר משעה וחצי.
אמיר, העלה את ערכי ההקרבה למען הכלל ותיאר כיצד הקרב בשדות הפלאנור עלה בזכרונו בזמן המלחמה האחרונה. הוא הדגיש כיצד דמותו של הורין יצרה מיתוס אצל עמי הארץ התיכונה, שהמשיך ועמד לנגד עיניהם גם בשנים הבאות. כמו במצדה, הדיוק ההיסטורי של המיתוס איננו חשוב כמו האפקט שיצר אצל הדורות הבאים. אצלי הנושא העלה את השאלה האם טולקין, שאהב כל כך מיתוסים, חש כך גם בגלל חשיבותם בבניית מערכת הערכים של עם (בהקשר זה, רן וראובן פתחו בדיון קצר בשאלה האם טולקין באמת רצה ליצור מיתולוגיה לאנגליה או לא). סתיו, התערבה והזכירה מכתב בו טולקין מציין לטובה את המיתוס הנורדי בזכות העובדה שבקרב האחרון, הגיבורים נלחמים למרות הידיעה שההפסד ודאי – כלומר, ערך ההקרבה שאמיר דיבר עליו.
דני טען שהייחודיות של טולקין ביחס לספרות אחרות היא בפן המיתי שלו – ביכולת ליצור את הניגודיות והעוצמה של טוב ורע מוחלטים, בעוד ביחס למיתוסים אחרים, הוא מרגיש שהיופי אצל טולקין הוא בתפיסה המוסרית, לפיה גם הגיבורים הגדולים ביותר נדרשים לעמוד בסטנדרטים מוסריים גבוהים. דני בחר להקריא את דבריה של גלאדריאל לגימלי בפגישה ביניהם בחבורת הטבעת, בה היא מדברת אליו בלשון הגמדים ומנסה לגשר על הפער שנוצר בין שני העמים במהלך הסכסוך רב השנים ביניהם.דני הדגיש את הסובלנות המיוחדת הזו - שלא כוללת התרפסות או כניעה, אלא קבלת האחר תוך כדי שמירת הייחודיות שלך עצמך. אני ציינתי ששני הדברים – הרוע המוחלט והסובלנות קשורים זה בזה. טולקין יוצר גבולות גיזרה, שמי שנמצא בתוכם ראוי לסובלנות ואף לאפשרות חזרה בתשובה וחסד, בעוד מי שיצא מהם, כמו האורקים ואיבד את זכות הבחירה, איננו ראוי לרחמים. בהקשר זה התפתח דיון מעניין על מעמדם של האורקים בשרה"ט, בעוד רן מגובה בלגוטל מהקהל מציגים את ההתחבטות שהייתה לטולקין עצמו לגביהם, וטל אפילו הגדיל לעשות וציין שבכרך העשירי של ההיסטוריה מופיע אורק שחזר בתשובה... גם האפשרות של גולום לחזור בתשובה והשחתתו של סאורמאן זכו להתייחסות.
רן סיפר שהאהבה שלו לטולקין החלה בצבא, כשטולקין היווה מבחינתו משקל נגד לפוסט מודרניות של עיתון הארץ שהירבה לקרוא באותה תקופה. באותו הקשר, הקריא רן את דבריו של אראגורן לאיאומר: "הטוב והרע לא נשתנו מאשתקד, ודין אחד לבני לילית ולגמדים ולבני אדם. חייב האדם להבדיל ביניהם, אם ביער הזהוב ואם בין כותלי ביתו" (שני המגדלים, עמ' 35). דני אכן טען שטולקין יוצא כנגד תפיסות דתיות מזרחיות של רוע משתנה, אך מצד שני טום במבדיל מופיע דווקא אולי כדמות שאיננה שייכת לאף אחד מהצדדים.
ארנון אמר שהוא לא רואה אף ערך אצל טולקין שלא קיים ביהדות, ושמערכת הערכים שלו גובשה כמעט ללא השפעה טולקינאית. טולקין, כאדם דתי, הושפע ממסורת נוצרית, שמבוססת מספיק על היהדות כדי שהנקודות המרכזיות שלה יופיעו גם במקורת היהודיים השונים.
אולי משום כך, ארנון בחר להקריא דווקא קטע בעל ערך דתי מובהק – חוסר יכולתו של האדם להבין ולהתערב בתכנית האלהית, בדבריו הידועים של גאנדאלף לפרודו לגבי גולום: "רבים מן החיים ראויים למוות, ויש מן המתים הראויים לחיים..." (חבורת הטבעת, עמ' 69). ארנון הסביר שלמרות שהערך נמצא מפרספקטיבה תיאולוגית במקומות רבים, הייחודיות אצל טולקין היא היכולת להכניס אותו לתוך יצירה ספרותית (נקודה דומה לדעתי לדבריו של דני לפני כן).
לאחר מכן, פנינו לקהל. ורה שאלה האם אין משהו בערכים של טולקין שדווקא מפריע להנאה ממנו. שירלי מיהרה להפנות את השאלה לורה עצמה, שהשיבה לדעתה המיתיות של הדמויות קצת מרדדת אותן. דני אמנם הסכים איתה, אבל עמרי פצח במונולוג מרשים (כהרגלו) בו הוא מונה במהירות את כל השגיאות שאראגורן עשה במהלך החלק הראשון של המסע. כולנו כמובן כבר מחכים בכיליון עיניים להרצאה נוספת...
את הפאנל חתם רוני שציין שההבדל בין הערכים השונים שניתן למצוא אצל טולקין לא מתבטא רק אצל אנשים שונים, אלא גם בתקופות שונות, וסיפר כיצד מסעם של פרודו וסאם במורדור עלה בזכרונו בזמן השהייה בלבנון בשנת 91'.
בזמן הפאנל, הצטרפו אלינו כמה מאחרים – נופר ואור, שהתגייסה באותו היום, הגיעו במדים ועדי ויהודה הגיעו גם הם לקראת סיום הפאנל.
לאחר הפאנל, יצאנו להפסקה של כשלושת רבעי שעה, וחזרנו לקבוצות הדיון. אחד הלקחים שהפקנו מריוונדל הקודם היה צמצום מספר המשתתפים בקבוצות הדיון, כך שהגדלנו את מספר הקבוצות לשלוש. ארנון, שהנחה את הקבוצה הגדולה ביותר, הוביל דיון מרתק על דת מהפן הפנים סיפורי בלגנדריום. יחד עם ורה, קלרה, מאשה (בת דודתן של קלרה וורה אאל"ט), ארזה, דני, גדעון, אמינוב, נצר, ארזה ויעקב (חבר של יואל שהגיע לוועידה) עסקנו בשקיעת נומנור, בשבועת פאנור ובניו ובדת בסוף העידן השלישי ובנושאים נוספים. לא אפרט מעבר לכך, מכיוון שורה התנדבה לכתוב סיכום משלה לדיון, ורק אסכם שהיה מעניין, מחכים ומעורר מחשבות. שתי קבוצות הדיון האחרות, היו, על פי מה שנאמר לי, גם הן מוצלחות במיוחד. שירלי הנחתה דיון סביב הנושא הבלתי נגמר של התרגומים, תוך התמקדות בכמה משפטים מהפרק "דהרת הרוהרים" ורן היה אמור לעסוק בשאלה "המחקר הטולקינאי לאן?" אבל על פי השמועות, הוא היה עסוק בעיקר בפענוח ההערות שיעל שלחה לו. גם כאן, יואל ורוני אמורים לתאר בפירוט יתר את הנעשה בשתי הקבוצות.
נשארנו במקום עד חצות, אכלנו, שתינו ובעיקר שוחחנו, כמו בכל מפגש רגיל. לאחר מכן, רוב הנוכחים התפזרו להם, ונותרתי עם יואל, עמרי, נצר, עמוס וורה ל "שלב החצי שעה" המפורסם מחוץ למבנה, אז חזרנו לירושלים, כרגיל, עייפים אך מרוצים, בתחושה שהנושאים שנדונו עדיין לא מוצו עד תום.
רציתי להודות בראש ובראשונה ליואל שניהל את הוועידה ביד רמה, לנצר שמצא בסופו של דבר את המקום לאחר חיפושים רבים, למשתתפי הפאנל: ארנון, רן, דני ואמיר, לשירלי ורוני על הכנת קבוצת הדיון על התרגומים ולעמרי על העזרה בהכנת הפאנל, וכמובן לכל מי שהגיע ותרם לאווירה.
אז להתראות בעולמות,
ורגיליוס
תאורים וחוויות נוספות ניתן למצוא בפתיל הסיכום בפורום קהילה.
את הדף המקדים ובו פירוט האירועים ניתן למצוא כאן
