מיתופיה 2006
בעשרים וארבעה באוגוסט 2006 התכנסנו שוב לכנס "מיתופיה" במרכז רוזין שברמת אביב. כנס זה אורגן בידי קהילת טולקין בשיתוף עם קהילת הארי פוטר, קהילת "חומריו האפלים" וקהילות נוספות. הנה חוויותיהם של כמה מן המשתתפים:
(רשמים נוספים ניתן לקרוא באתר סיכום הכנס, בפורום הכנסובפתיל הסיכום שנפתח בפורום קהילה)
נופר
גם בימים רגילים אנשים נוטים שלא לשמוע הרבה את קולי, כי אני לא מדברת. אבל הפעם הגעתי לכנס מצוננת וצרודה, מה שגרם לי בהמשך היום להישמע כמו צפרדע שחוטה. מה שלא הפריע לי להתנדב שעתיים וחצי בדוכן הכנס בבוקר. למרבה העומס, המכירות היו מצוינות והכרטיסים היומיים אזלו תוך זמן קצר. הרגשתי כאילו שהמשמרת בדוכן חלפה ב-2 דקות (עדי דיברה על דברים מהסוג הזה בהרצאה שלה).
אחרי זה התפניתי להכנס להרצאות. הייתי בהרצאות של ארזה, חנה, עמרי, ראובן ועדי. בפאנל הטולקינאי-פוטריסטי היו כמה קטעים מצחיקים. אחריו הייתי בסרט "VeggieTales - Lord of the Beans" (כי סידרנתי בו) שהיה נחמד. ולבסוף ההרצאה המפורסמת של רן ואמינוב שהיתה טובה ומצחיקה לדעתי, אם כי לדעתם של אנשים מסוימים, רמת ההומור בה היתה נמוכה מידי. אחרי ההרצאה נשארנו עוד כמה זמן במקום כדי לאסוף את השאריות ולתכוך תככים.
בצהריים התנחלנו - המחתרת הירושלמית ונספחיה - בפיצרייה המקומית (מה שגרם לסתימתה המוחלטת בשל ריבוי הסועדים), אבל משום מה הזמנו דווקא פסטה (טעימה).
מאוחר יותר קניתי כמה סימניות וסטיקר של קהילת הפוטריסטים. (התכוונתי לקנות סיכה טולקינאית מהחדשות שהיו ב'עולמות', אבל לא היו...)
הזמן עבר לי ממש מהר (למרות שהייתי שם כ-17 שעות). ההרצאות היו מצוינות, הפאנל לא היה פשלה יותר-מידי-גדולה, והיה כיף לפגוש את (כמעט) כל האנשים של הקהילה במקום אחד. תודה לכל הסגל, המתנדבים, המרצים ומי שהגיע לכנס! היה נהדר.
שנה הבאה - מיתופיה 2007.
רן בר-זיק
הבעיה עם תג סגל היא שאתה יכול להכנס לכל הרצאה שהיא ואתה לא נכנס לאף אחת. זה לא סוד שהכנס הצליח מאד, הרבה יותר ממה שחשבנו וזה גם לא סוד שהמלחמה פגעה מאד בכוח האדם הניהולי של הכנס (גיוסים למילואים) מה שגרם בעצם לעומס אדיר על הסגל ביום הכנס. אבל כולם התמודדו בגבורה.
זה הזמן להודות לאנשי הסגל - אורי נוימן, מנהל הכנס שכמו הרוהירים הגיע מאוחר והציל את המצב. אילן אמינוב שבזכותו הכנס התקיים. טל כץ, שתרם ועשה מעבר לכל פרופורציות, נצר מצליח שבלעדיו הכנס היה מתמוטט לחלוטין. מוטי אבנר, שהוקפץ לכנס כמחליף ליואל והיה לעזר רב ועצום וכמובן גם ליואל עצמו שהשקיע עבודת הכנה גדולה ומקיפה. אהוד מירון הוכיח שלמרות גילו הצעיר הוא מתפקד תחת לחץ כמו ענק וחלק ניכר מהצלחת הכנס ניתן לזקוף לזכותו. עדי פלדמן היוותה אי של יציבות בים הפוטריסטי הסוער וכמובן שאי אפשר בלי להודות ליונתן אבידן.
ומה על המתנדבים? קהילת טולקין מתברכת כל שנה במתנדבים נהדרים שתורמים ועוזרים מעל ומעבר ואני יכול לציין את גל ברקאי התותח שעזר מאד, עינת החכמה, טל קורנט הנמרץ, יעל נומקין המופלאה, יעל זיו המתוקה, אור החייכנית, יואב החרוץ, שחר המצחיק, פלג הממהר וכמובן את הסופר מתנדבים שלנו נופר נוי ועמוס בן ישראל שעזרתם היתה אדירה. ואם שכחתי מישהו (ובטוח שכחתי כי אני מסטול לחלוטין) אז הכל עובר עלי ו בידי.
ותודות אחרונות לענבל שעיצבה את המקום וגם ערכה את הוידאו של רן ואמינוב בדרכים, לרוני רוחקין שלמרות שלא היה בסגל היה נכון בחיוך לתת עזרה וסיוע וכמובן לאחד והיחיד נדב סימון - המקרין שלנו שבלעדיו לא היה כנס. הבו גודל!
עם כל כך הרבה אנשים מוכשרים שתורמים ועוזרים לכנס, נראה טיפשי לחשוב שלא נצליח. אבל החששות היו גדולים. בעוד את הצלחת הכנס שעבר היה אפשר לתרץ בספר השישי, בהתלהבות הראשונית ובעוד כל מיני תירוצים, הפעם לא היה שום מאורע גדול שקשור לאחת מהקהילות. כמו כן, השנה הכנסו לכנס 2 קהילות נוספות שטרם הוכיחו את עצמן - חומריו האפלים (כדאי לקרוא) ושיר של אש ושל קרח. בשבע בבוקר (כן, כן) כבר הייתי במרכז רוזין ובעזרתם של החבר'ה שהגיעו התחלנו להכין את האולמות ואת הדוכנים (יותר נכון, הם עשו את הכל ואני עישנתי סיגריה בחוץ). בשעה רבע לתשע הכל היה כבר מוכן וכל מה שנותר לעשות זה.... לחכות לקהל. תסריטי זוועה ואימה חלפו במוחי כאשר ישבתי בחוץ, מדליק סיגריה בסיגריה בעוד חברי סגל שונים יוצאים החוצה ומנסים לעודד אותי. בשעה 10:15, כאשר תור אדיר השתרך מול הקופות, קיבלתי דיווח ראשוני מוטי ואילן שהכנס כיסה את כל הוצאותיו. וזו היתה רק ההתחלה. בשעה 11 מסרו לי שכמות הכרטיסים היומיים הגיעה לרמת "Sold Out" ואחרי דיון סוער בחוץ החלטנו לאפשר מכירת כרטיסים נוספים שנחטפו כמו לחמניות חמות ובצער רב נאלצנו להכריז על תום מכירת הכרטיסים היומיים ומכירת כרטיסים רגילים בלבד. ההרצאות הטולקינאיות היו משובחות מאד, על פי מה ששמעתי . מההרצאות הפוטריסטיות ניתן לציין במיוחד את ההרצאה של יוליה, שעכשיו נותר לי לבכות לה שתרצה מטעם קהילת טולקין ואת ההרצאה של יעל שולץ שבמהלכה הקהל מחא כפיים חמש פעמים. הפתעת הכנס היתה קהילת חומריו האפלים. בעולמות היתה להם הרצאה אחת מטעם נתנאלה שהצליחה מאד ולכן בדיון משותף הוחלט לשלב אותם בכנס כקהילה עצמאית (כמו הארי פוטר). דבר לא הכין אותי או את אהוד להצלחה הגדולה של קהילת חומריו האפלים ואני שמח וגאה שקהילת טולקין, כקהילה ספרותית שאמורה לתמוך בקהילות אחרות, הצליחה לעזור במקרה הזה. גם ההרצאות על נרניה ועל שיר של אש ושל קרח היו מוצלחות והיה בהם קהל רב.
אני נהניתי מאד לפגוש את כל הטולקינאים בכנס - כולל אלו שלא פגשתי מזה זמן - איתי נחמיאס (שבגד בי בפאנל!), אילנה בוגוד וחברים נוספים שהזכירו לי עד כמה נפלאה וחייכנית היא קהילתנו. אני מקווה שכולם נהנו כמוני ומחכה בקוצר רוח לכנס של שנה הבאה (ובשנה הבאה אני נכנס לכל ההרצאות - דיר באלאק!).
Mrs. Pink
זה היה הכנס הראשון שלי, כך שאין לי למה להשוות. בהחלט אירוע מרשים מאוד, מאוד נהנתי. ההרצאות היו מרתקות והפאנל היה קורע, מזמן לא צחקתי כל כך הרבה. האמת שבהתחלה הרגשתי נורא לבד ולא קשורה, כולי אילתית ועוד חדשה בקהילה אז קצת הרגשתי לא נעים, אבל מהר מאוד הכרתי אנשים ואני חייבת לציין שאתם אנשים מקסימים, כי הצלחתם לסבול אותי. היה כנס מעניין ומרשים, עם אחלה אווירה ואנשים. אותי בטוח תראו במיתופיה 2007.
רוני רוחקין
קבוצה של תשעה נאזגול יש *רק* אחת!
היה מעולה! זהו... עכשיו אפשר לפרט
הדבר המבורך הוא כמובן היום חופש שלקחתי מהעבודה.... יום שלם בחברת טולקינאים וילדים מוזרים עם גלימות... מה יכול להיות טוב יותר?
הבשורה הטובה הראשונה הגיעה אלי בשעה 10:24 כאשר רן הודיע שכיסינו את הוצאות הכנס. היפ היפ הוריי!
ההרצאה הראשונה עבורי היתה של ארזה שנתנה ניתוח מרתק על סימפטומים שונים של פרודו, והוכיחה תוך כדי את גדולתו של טולקין לתאר בצורה אנושית וכלכך מדוייקת דברים שהפסיכולוגיה טרם עסקה בהם בזמנו. היתה הרצאה מעולה והצטערתי רבות ששירלי לירון לא הייתה נוכחת.
לאחר הפסקת צהריים, במהלכה גבריאל ואני עשינו את הספתח לפיצריה שהתמלאה עד מהרה בחברי המחתרת והנספחים, הלכתי לראות סרט. כן, כן. מישהו ישלם על כך...
ההרצאה הבאה היתה של עמרי שתיאר את גורמי הנפילה בלגנדריום. רק במהלך ההרצאה הבנתי שכל מי שעסק בנושא עד כה נפל לפרדיגמה הנושנה של "מה טולקין חשב על כך" ומה הקתוליות אומרת. עמרי יצא מהמלכודת וערך ניתוח מבוסס טקסט בלבד, תוך הצגת תובנות מרתקות. מאחר ומדובר בעמרי נאלצתי כמובן להקשיב בתשומת לב מרובה (משום מה כל מה שעמרי אומר נשמע לי כמו קונספירציה...). היתה הרצאה מעולה והצטערתי רבות ששירלי לירון לא הייתה נוכחת.
ראובן היה הבא בתור. באולם מלא הוא ניסה לתאר את הדומה בשר הטבעות והארי פוטר. ראובן התמקד בשני נושאים בלבד אבל ברור שזהו נושא רחב יריעה הרבה יותר. אולי זה יתפתח לסדרה של הרצאות (רמז, רמז)? היתה הרצאה מעולה והצטערתי רבות ששירלי לירון לא הייתה נוכחת.
עדי סגרה עבורי את מסכת ההרצאות בניתוח החלומות. היה מעניין ומחדש, כהרגלה, אך כמו במקרה של ראובן יצאתי בתחושה שאפשר להרחיב עוד הרבה יותר. האח! מגבלת הזמן הארורה! היתה הרצאה מעולה והצטערתי רבות ששירלי לירון לא הייתה נוכחת.
היה נפלא לראות את הכנס מתקתק באווירה מעולה והמוני פרצופים חדשים, רבים מהם מבוגרים. שמחתי מאוד לפגוש כמה מצטרפים חדשים וכמובן לשוחח עם כמה מחברי המחתרת הנפלאים.
אז מתי מיתופיה 2007???
הורין
טוב נו, למרות ריבוי תפלצים מחופשים, אורקיות מזמרות בקולי קולות (למי שעדיין מחפש הוכחה לכך שיש אורקים ממין נקבה) וטרול אחד יחיד במינו (בלט במיוחד בהרצאה של ראובן) אני יכול להחמיא במחמאה הגדולה ביותר העומדת לרשותי - היה משהו חיל אויר...
בטוחני שאפשר להגדיר את הכנס כהצלחה מזהירה ובכל התחומים. עומק ההרצאות והמחקר הספרותי האדיר, דיונים "סכולסטים" בשיחות מרפסת שלא היו מביישים את האינקלינגס בכבודם ובעצמם, חשיפה לקהל רחב ואיכותי, וכמובן גם הצלחה כלכלית. אבל ממעט הניסיון שרכשתי בחיים, גם בכנס כמו בחיים, הדבר החשוב באמת הינו האנשים, וההצלחה האמיתית באה לידי ביטוי באנשים. שמחתי מאוד לפגוש חברים מוכרים יותר ומוכרים פחות, למצוא הרבה איכות ייחודית עם מכנה משותף רחב, להתחיל להכיר את המחתרת, את ותיקי הועד ואת הגווארדיה הצעירה.
נתראה במפגש הבא...
FORTH EORLINGAS
Omi
קשה לתאר עד כמה נהניתי בכנס, מתחילתו ועד סופו. בעצם עוד לפני תחילתו, כי את רוב חברי המחתרת הירושלמית פגשתי כבר בערב לפני (מה שלא עזר לכמות שעות השינה בלילה ולמידת עירנותי ביום).
אני אפתח בתודתי העמוקה לאורי מנהל הכנס, לכל שאר המארגנים, לאחראים ולמתנדבים שהפכו את הכנס מחלום למציאות, למרצים שנהניתי מאוד בהרצאותיהם ולכל מי שיצא לי לפגוש, אחרי זמן רב או לראשונה.
אני גם רוצה להודות למי שהחליט את ההחלטה התמוהה שזה יהיה רעיון טוב לתת לי להרצות הרצאה רצינית בכנס, וגם להוסיף את התודות ששכחתי בסוף ההרצאה שלי:ליואל (אלינדור) ולמוטי (הורמיז) על העזרה בגיבוש הרעיון, בנבירה אחר ציטוטים ועדויות ובכתיבת ההרצאה עצמה, ליעל (איולי) על ההערות המועילות והעריכה היסודית ולמחתרת בכלל על התמיכה.
הכנס עצמו נפתח מבחינתי בהימלטות מהלחות הבלתי נסבלת של ת"א (לשנה הבאה בירושלים? ) לאולם הממוזג (פחות או יותר), בו הוקרן הסרט הלא נכון. הראיונות בסרט (עם כריסטופר טולקין, שיפי, קרפנטר ורבים אחרים) היו מעניינים מאוד, אם כי רמת קטעי הקישור ביניהם היתה מצחיקה עד דמעות מרוב גיחוך (מה שמפתיע בתוכנית דוקומנטרית של ה-BBC).
בהרצאות שהייתי בהן, של ארזה, עדי וראובן נהניתי מאוד (אפילו שגרסאות ראשוניות של ההרצאות של ארזה ועדי כבר שמעתי). אני חיב לציין את הערכתי העמוקה לראובן, שעמד בגבורה בפני מתקפת טרולים, ואפילו הצליח להמשיך ולהעביר את הרצאתו המעניינת.
על הסרט הכביכול קומי שהיה לפני ההרצאה שלי לא ארחיב את הדיבור. אני מקווה שמישהו ייתן את הדין על הבאתו, והתירוץ היחיד הוא שמי שראה את הסרט מטעמנו ואמור היה להעביר עליו ביקורת קפץ מן החלון לפני שיכול היה להסביר עד כמה מיותרת התוכנית הזו.
הפאנל, שאליו נכנסתי עם ציפיות נמוכות ביותר היה, לעומת זאת, מצחיק מאוד, כולל חידוש המסורת של תקיעת סכין בגב ע"י אחד המשתתפים... אפילו מצאתי את עצמי מוחא כפיים בעוז לכבודו של הרב"ז! מי היה מאמין?
בחידון הטריוויה הבסתי אמנם את יריבתי מן השנה שעברה, אך כשלתי שנית לפני הסוף. כל הכבוד ליואל, שניצח בפוטו-פיניש. בשנה הבאה אני מבטיח לנצח, ובצורה מוחצת. אני גם ממליץ על רכישת מערכת זמזמים אוטומטית. ואתם לא יכולים לטעון שאין כסף!
את רן ואמינוב בדרכים מומלץ היה להעביר בצורה שבה נראה את המצגת, כי אחרת חלק ניכר מההומור מתבזבז, אבל לראות את רן ואילן צוחקים (גם אחד על השני) על הבמה היה מצחיק לא פחות מבעולמות.
בקיצור - אני בעד הכרזה על ספטמבר כעל אוגוסט ב' ועריכת כנס מיתופיה נוסף באופן מידי!
נצר מצליח
חלום שחלמתי ביום חמישי
אני מגיע למרכז רוזין כבר ב-7:20, ביחד עם יואב ושמעון, ומצטרף לחבר'ה שכבר שם בהקמת הכנס. לפני שאני מספיק למצמץ, הכל כבר מוכן ומזומן לקבלת קהל. ב-9:30 מתחילים לראות אנשים ראשונים, וכולם נמצאים במתח – האם אנשים יבואו? כמה יבואו? האם הכנס יצליח? האם נהנה ממנו?
לא צריך לחכות הרבה זמן: עד עשר ורבע נמכרים יותר מ-80 כרטיסים יומיים, ובאופן כללי כיסינו את עלותו של הכנס. אפשר לנשום לרווחה לכמה שניות – אנשים אכן באים.
האירועים מתחילים, וכולם נכנסים לאולמות. בעצם לא כולם: כל הזמן יש אנשים בחוץ, יושבים במעגלים ומדברים, מנגנים מוזיקה או סתם מסתובבים ואומרים שלום לחברים שלא ראו הרבה זמן. גם אני נמצא שם, עושה את הדברים האלה, עם חיוך מפגר של אדם שכיף לו.
אני כל הזמן עסוק: צריכים אותי פה, צריכים אותי שם, צריך מים למרצה, צריך להכניס אנשים לאולם... אני הולך לאכול צהריים, ותוך עשר דקות אני מקבל שלוש שיחות שקוראות לי לחזור למרכז לפני שהכל קורס לגמרי. כל הכרטיסים היומיים נמכרו, ואין מאושר ממני ביקום.
התשישות מתחילה לחלחל אלי. אני נכנס להרצאה של עמרי, ההרצאה המרכזית עבורי, ונהנה ממנה ומקבל חומר למחשבה, אבל עייף מדי מכדי להתעסק בו. אני חוזר ללובי ומתיישב לפטפט עם יעל זיו בדוכן הכרטיסים, ושם לב שאין לי תחושה ברגליים. אילן, ההודיני האיטלקי המזוהם, בא להציל את המצב עם פחית XL, ואני שב לחיים.
אני נכנס לאולם ההרצאות לשמוע את ההרצאה של עדי על חלומות, אבל הנייד לא מפסיק לצלצל ואני נאלץ לצאת באמצע. 'הלוואי שאוכל בכל זאת להנות ממנה בתור מאמר' אני חושב לעצמי, ופונה להתעסק בענייני הדוכן.
הפאנל עומד להתחיל. הלובי מפוצץ באנשים שמתים להיכנס כבר פנימה. אני עוזר לסדרנית להכניס את כולם ונכנס גם. הפאנל יוצא טוב למרות התחזיות הפסימיות, ומצדיק את היותו האירוע המרכזי בכנס. אח"כ אני הולך לחידון של יעל ועוזר לשפוט מי הקיש בקסטנייטות קודם. היה מצחיק וכיפי, וליעל נגמר הקול... אני לוקח את כל המתנדבים שנשארו שם, מודה להם, ואז כולנו עושים פוזות למצלמות.
משם ישר לדובדבן שבקצפת, או לחילופין למיץ של הזבל – רן ואמינוב בדרכים. הפעם יש סאונד, וכולם רואים אותנו מתבזים על המסך הגדול. אני נותן הופעת אורח קטנה על הבמה והורג מד"ביסט עם השוטגן שלי. היה משחרר.
הכנס נגמר, והסגל הולך לחמ"ל לסגור את העניינים. אח"כ יוצאים החוצה לסיכום אחרון על סיגריה, ונפרדים בחיבוקים ועם חיוך על הפנים. הכנס הצליח, אפשר לטפוח לעצמנו על השכם.
אני מתעורר ביום שישי בבוקר מהחלום, אבל לוקח לי יומיים וחצי לעכל אותו. אני מסתובב כסהרורי כל הזמן, משחזר את החלום, מתרפק עליו. יש הרגשה כזאת של אחרי חלום מתוק – קצת עצובים שהוא לא המציאות. אני מדבר עם חברים, והם ממשיכים לומר לי שזאת אכן היתה המציאות, ואני לא מאמין. איך דבר כל כך טוב יכול להיות אמיתי? אני מסתכל על השולחן ורואה תג: "נצר מצליח – אחראי מתנדבים", ואז האסימון נופל –
הכל קורה באמת,
כאן ועכשיו ונכון.
מדובר בכנס מיתופיה -
המציאות הופכת לדימיון.
תודה לאורי, רן, אילן, מוטי, יואל, אהוד, טל, יונתן ועדי על ארגון כנס מדהים.
תודה לנדב סימון על ההתמודדות חסרת הפשרות מול המקרן, ולכל החבר'ה של רוזין שעזרו לנו כל כך.
תודה לכל האנשים שהגיעו לכנס שלא ראיתי המון זמן, התגעגעתי.
תודה לאנשים החדשים שפגשתי, היה לי לעונג.
ואחרונים וחביבים מכל: תודה מקרב לב למתנדבים שעבדו איתי בכנס והיו פשוט מצוינים –
עמוס, האיש שטובת הקהילה תמיד נמצאת לנגד עיניו.
נופר, השקטה והיעילה כל כך.
יעל נומקין, שהיתה ונשארה מוכרת המרצ'נדייז הכי טובה.
אור (אדריאנה), שהמציאה את המושג דבקות במטרה.
יעל זיו, בעלת התלתלים המדהימים שמביאים לנו מזומנים. יש לי הרגשה שאת היורשת של נומקין במכירות .
עינת, שחזרה מאירלנד (!!!) יומיים לפני ועדיין הגיעה עם התלהבות גדולה לכנס. ישר כח!
גל, שיודע להגדיל ראש יותר מכל אחד אחר, וחושב לפעמים שלושה צעדים אחריי.
ענת, שאני לא יודע אם היא יותר שקטה מנופר או לא, אבל היא בהחלט יודעת לתפעל את העניינים!
יואב, שהתנדב הכי הרבה זמן בדוכן ועמד בזה באופן מושלם.
פלג, שתמיד נמצא שם כשצריך אותו.
ליהיא, שהגיעה מחוץ לקהילות המארגנות, והשתלבה בינינו כאילו היתה כאן תמיד.
וטל קורנט, שהמושג "מתנדב מצטיין" עושה לו עוול. סופר-מתנדב שמעורר התפעלות בכל פעם מחדש.
נתראה בחלום הבא,
בעוד קצת פחות משנה.
רוצה שיגיע כבר הרגע,
למיתופיה 2007!
ayulli
בתור סרבנית כנסים (טוב, וגם מפגשים) במשך זמן רב למדי במהלך שלוש וחצי השנים שבהן אני חברת קהילה (גם לי קשה להאמין), הייתי רוצה לפנות דווקא אל החברים החדשים בקהילה, ולומר שאין לי אלא להפציר בכם להגיע לכנסים ומפגשים. אני מקווה שהתגובות לפתיל הזה וברכות השלום הלבביות ישכנעו אתכם להגיע לפרוייקטים קהילתיים כאלו בעתיד; אני, לפחות, הבנתי רק די באיחור עד כמה הכנסים והמפגשים הם חשובים ומעניינים ובעיקר מהנים, ומצטערת שלא באתי לאירועים קודמים כאשר נזדמנה לי האפשרות.
הכנס הנוכחי התחיל ערב קודם במפגש מחתרת אצל ארזה ונמשך (מילולית) אל תוך הבוקר. הסרט שהיה בסלוט הראשון התברר כשונה למדי ממה שהיה אמור להיות, אבל על איכותה האיומה של ההקרנה (אוקספורד נראתה מעט רדיואקטיבית לכל אורכו) פיצתה במרואיינים ססגוניים (ספרנית הנזכרת בחיבה בימי ה-LSD שלה), כתוביות מתמיהות (הקוסם סרמון שהתגורר באיסנלרד) וכמובן ההתייחסות לדו-קוטביותו של גולום כתכונה ההופכת אותו ל"סקסי" . איך נפלו ביביסים?
פרט לסרט הבוקר (המשעשע) ולסרט הצהריים (המזעזע) נכנסתי לארבע ההרצאות הטולקינאיות (לצערי לא שמעתי אף הרצאה של מרצה פוטריסטי, למעט הפיילוט של ההרצאה של יוליה), שהיו כולן מרתקות, משכילות, מעניינות ובלתי-טריוויאליות להתפעל: הניתוח של ארזה את דמותו של פרודו חיזק אצלי את ההערכה כלפי גדולתו של טולקין כסופר בעל היכרות אינטימית עם הנפש האנושית; ההרצאה של עמרי על רעיון הנפילה בלגנדאריום וגורמי הסיכון המובילים אליה הציגה מבט לא רק מקורי אלא גם מעורר השראה; ההרצאה של ראובן הצליחה להציג תמות מורכבות וטעונות עד מאוד באופן בהיר, "צלול" ובעיקר מלא אנושיות; וההרצאה של עדי פתחה עבורי אופקים חדשים לגמרי של מחשבה על חלומות וזמנים ביצירה הטולקינאית בפרט ובאופן כללי, בכלל.
על ארוחת הצהריים של המחתרת המורחבת והשאיפה ההמונית לצל אין צורך לחזור; מזג האוויר המהביל (האם ניתן היה להשמיד את הטבעת באמצעות אידוייה בלחות השפלה התל-אביבית?) עשה בנו שמות ושפטים, אבל המיזוג האינטנסיבי במרכז ובמיוחד בחדרי ההרצאות סייע גם לירושלמים שבנו לנשום בחופשיות. מה שמנע מאיתנו לנשום בחופשיות היה דווקא החידון שהיה מצחיק עד דמעות וקרקושי קסטנייטות, ולדעתי היה הסלוט הבלתי-סכולסטי המוצלח ביותר בכל הכנס. למרצים - ואיתם גם מנהלי הכנס, מפיקיו ומריציו - המון תודה.
פרט לזה, עוד דבר אחרון - אחד הדברים שהיו לי מאוד משמעותיים בכנס היתה האפשרות להגיח מעט ובזהירות מתוך חיבוקה המגונן של המחתרת ולדבר, להזמין לקפה, להתבדח ולהקשיב לחברי הקהילה, להכיר חברים חדשים ולפגוש חברים וותיקים. עכשיו נשאר רק לחכות בקוצר רוח לכנסים הבאים...
