מיתופיה 2005
בעשרים וחמישי לאוגוסט 2005 נערך כנס "מיתופיה" במרכז רוזין שברמת אביב. כנס זה אורגן בידי קהילת טולקין בשיתוף עם קהילת הארי פוטר. הנה חוויותיהם של כמה מן המשתתפים:
(רשמים נוספים ניתן לקרוא באתר סיכום הכנס, בפורום הכנס ובפתיל הסיכום שנפתח בפורום קהילה)
גיא דואר
הכנס מבחינתי...
בבוקר הכנס קמתי להנאתי בשעה שש, לאחר ארבע שעות שינה (היי, מי אתם חושבים גזר והכין את כל התגים שהסגל/מרצים/צוות הסתובב איתו?), ומיהרתי לקחת את הוד ברזיקיותו מביתו הקיסרי שבפ"ת. בדרך עוד הספקתי לשמוע בגל"צ את הקריינית מדברת על כותרות ותוכן העיתונים היומיים, ולשמחתי הרבה היא הזכירה את הכתבה ב "24" (שעוד תועלה לאתר הכנס) ובכך נתנה פרסום חביב וצנוע, אבל לקהל של כל מיני משכימי קום, שאני לא בטוח שמישהו מבאי הכנס שייך אליו...
במרכז כבר חיכתה לנו ענבל, והייתי מאושר לגלות שארז, שהיה אחראי על המרכז באותו יום, כבר סידר וארגן לנו דברים רבים שחששתי שיגזלו לנו זמן רב עוד יותר. עם זאת, הוא סיפר שהמקום יהיה בשיפוצים באותו יום (בגלל חוסר התאמה כלשהי) שבסופו של דבר לא הפריעו יותר מידי. ההכנות גם כן עברו ביעף, וכבר לאט לאט החל להיווצר איזשהו עומס של אנשים (אשר בהתחלה לא הבנתי מה יש להם לחפש שם), שביחד עם סולמות וניילון על הרצפה שתפקדו כאביזר עיצובי שצוות השיפוצים הנדיב השאיר שם ונתן ממש תחושה מעניינת לכל האירוע.
כשקראו לי בדחיפות בגלל חוסר עודף לקופות, וראיתי את יואל מתרוצץ עם כמויות מזומנים, הבנתי שהאופטימיות הזהירה שהייתי בה לא התקרבה למה שבאמת הלך שם. בשלב זה כבר הבנתי שיש לנו הצלחה ביד.
כמו שרן אומר, הבעייה הכי גדולה עם תג סגל הוא שהוא מאפשר לך להכנס לאן שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול לנצל את זה. ניסיתי להכנס לכמה הרצאות שמאוד רציתי, אבל או שהייתי צריך לצאת באמצע בשביל לדבר עם קול ישראל/ערוץ 1/ערוץ 10/טלוויזיה אוקראינית (WTF?!), או שפשוט לא יכלתי לשבת במנוחה במקום אחד. יחד עם זאת, הספקתי לראות הרצאה ושלושת רבעי - ההרצאה של עדי שראיתי במלואה (כי היה צריך שמישהו יחליף את התמונות במצגת, לא?) והייתה מצויינת, מה גם שלמדתי דברים חדשים והועלו לי גם כמה הקשרים חדשים שלא חשבתי עליהם לפני כן, אז תודה עדי. ההרצאה השנייה היתה שלושת רבעי ההרצאה של גדעון, שגם בתור אדם שלא קורא כלל פאן פיקים היתה מאירת עיניים, מצחיקה (בבדיחות שהבנתי) ובכלל, פשוט מעולה. תזהר גדעון, אני צופה עוד פניות רבות להרצאות, כך שכדאי שתכין מלאי מהן... בשאר הדברים הצצתי, יותר או פחות, כך שאין לי כל כך הרבה מה להוסיף, אבל משיחות שערכתי עם כל מיני אנשים הבנתי שההרצאות עוררו מחשבה, וגם אם אנשים לא תמיד הסכימו את המרצים, ההרצאות לפחות גרמו להם להרהר קצת בנושא, דבר שמבחינתי עשה את העבודה.
אני שמח לציין שמלבד מקרה אחד, ההרצאה של ג'ניה (שכל מי שביקש קיבל את כספו חזרה), היו בכנס הזה אפס תקלות לוגיסטיות (זהו, עכשיו אני כבר יכול להגיד את זה בלי לחשוש ממשהו שיקרוס!), דבר שבהחלט אומר דרשני. עוד דבר, אני חושב שרעיון הריווח (אירועים שמוגדרים רשמית באורך של שעה וחצי) הוכיח את עצמו באופן חד וחלק כאופצייה מוצלחת. זה אפילו אפשר לי לדבר עם אנשים יותר ממה שבדרך כלל הורגלתי בכנסים, ונתן לאנשים קצת לנשום.
מה שבשביל כולם נגמר ביום חמישי, בשביל נגמר בכלל ביום שישי בבוקר, אחרי ראיון נינוח בערוץ אחד, לאחר (שוב) ארבע שעות שינה. אחרי הראיון שבתי הביתה, נפלתי למיטתי וקמתי בשעה שבע בערב, ובשעה תשע הלכתי לישון וקמתי היום בשבע בבוקר. אני מקווה שהשעון הביולוגי שלי יספוג את הטראומה בשקט.
טוב, הגענו לשלב התודות. בראש ובראשונה, לפני הכל ואחרי הכל, אני רוצה להודות לאילן אמינוב ורן בר זיק, שמבחינתי אם יש לי קרדיט כלשהו בתור מנהל כנס אני מחלק אותו בצורה שווה (אולי אפילו אתן לעצמי פחות בכדי לתת להם יותר), כי הם היו שתי כתפיים תומכות וחזקות במצבים של חוסר וודאות או צורך בחיזוק רגשי. זאת לא קלישאה ולא שום דבר, אבל בלעדיהם לא היתה מיתופיה, נקודה. אני רוצה להודות לסגל המופלא בכלל - ליואל, לעמוס, לטל, לנדב סימון (שבלעדיו בעניינים טכניים היינו נופלים) וכמובן ליונתן. אני חושב שהוכח ללא כל צל של ספק שסגל שמתפקד טוב ביחד, כשכל אחד משלים את השני, יכול להרים כנס בהצלחה יתרה. אני רוצה להודות לכל המתנדבים שלנו, לכרטיסנים שמחלקם ביקשתי לספור את הנכנסים, או לתלות שלטים, או לעמוד על הראש, תמיד עשו זאת בחפץ לב. גם אם מידי פעם נראתי מעט מרוגז כשביקשתי בפעם המיליון לא לתת לאנשים שלא קונים כרטיסים להתקהל מסביב לשולחן, הרי שזה היה בכוונה טובה. אני רוצה להודות לכל המרצים בכנס, שהטריחו עצמם ממקומות שונים ומשונים בארץ כדי לתת את הטוב ביותר שבהם בשבילנו. אני רוצה להודות לעוד שלושה אנשים ספציפיים - לזהרה צעירי, שעצבה לנו אתר נהדר תוך סופ"ש אחד. לנדב שגב, שעיצב לנו לוגו נהדר ותוכנייה יפייפיה. ואחרון חביב, לרוני חורקי...רוחקין! שדאג לבית דפוס, ולכרטיסים, ובא לראיון, ועשה עוד הרבה דברים נהדרים (ד"א, יש לי עדיין בתיק את תג האורח שלך, עוד תקבלו אותו בהזדמנות).
אם כן, תם ונשלם כנס מיתופיה. כנס שססמאתו היתה "כשמציאות הופכת לדמיון", אבל למען האמת, זה דמיון שהפך למצאיות. לא הייתי מאמין מלפני שנה שאפשר להרים כנס משלנו, והנה זה התגשם.
נתראה בשנה הבאה!
נ.ב - רן, מסתבר שהוולוו הכסופה שהזמנתי לא מגיעה עם ריפודי עור, אז אני מוכר את מכרה היהלומים שהעמותה רכשה בגינאה וקונה במקום זה מטוס פרטי עם 200 מקומות וטס לקריביים כפיצוי. אחרי הכל, גם לקוריאנים שלי מגיעה חופשה.
רן בר -זיק
רק לפני שעתיים התעוררתי.... אוך היה כיף לא רגיל!
הכנס התחיל בשבילי בשעה 7:20 שבה הצטרפתי לגיא עם שקית אוכל שאשתי הכינה עבורי וחמוש בהרבה חששות. אחרי כעשרים דקות הגענו למרכז רוזין ושם מצאנו את ענבל החמודה שהתחילה לעזור לנו מיד בהכנות, תוך רבע שעה הצטרפו אלינו שאר אנשי הסגל והחלנו במהומה רבה לפרוס את הדוכנים, לארגן את השילוט ואת הכרטיסים תוך שאנו מסתייעים בארז, איש מקסים ויקר מטעם מרכז רוזין שעזר לנו רבות בכל מה שרצינו - איזה שינוי מבורך מהסגל זעום הפנים של הסינמטק!
בשעה 9:15 כבר הגיעו המתנדבים הראשונים לדוכן הכנס - טל ומור שפשוט היו מצויינים כי כבר בשעה הזו התחיל לזרום קהל רב לדוכן.
זה לא סוד שלא ידענו כיצד הכנס יצליח, חשבנו שיגיעו כמה עשרות אנשים ואולי אפילו מאה במקרה הטוב, אבל לא חשבנו שיהיה כזה שטף של קהל. מעט הכסף הקטן שהכנו נגמר תוך שניות ויואל, א. הכספים נשלח בבהילות אל הבנק להביא כסף קטן, מיד לאחר שהוא חזר מתנשף ומזיע, הוא נשלח שוב אחר כבוד עם סכום כפול ומכופל כי הבנו שהכסף שהוא הביא יספיק לרבע שעה. יואל המסכן ביקר לא פחות מחמש פעמים במהלך היום את כל הבנקים בסביבה (כי לפועלים ודיסקונט נגמר הכסף הקטן).
בשעה 10:15 הכל נרגע ואנשים נכנסו לאירועים מה שאפשר לאנשי הסגל המסכנים שלא ציפו לכזו הצלחה לנשום קצת, לעשות ספירת מלאי קטנה ולעשן סיגריה בחוץ. זה הרגע שבו גבריאל הגיע עם עיתון "24 שעות" ובו יש כתבה ענקית כפולת עמודים על הכנס שבה מצולמים גיא, אמינוב, יונתן וג'ניה ורוני חורקין. מי זה חורקין? צילמנו את הכתבה ותלינו אותה על אחד מהלוחות למען יראו וייראו. בה בעת החל שוב זרם האנשים לגדול ועבדנו קשה בהכוונה ובייעוץ ובקושי היה זמן לנשום, אני באופן אישי כבר הייתי רגוע כי יואל שוב הלך לבנק והפעם לא רק לפרוט מזומנים אלא להפקיד כספים שכבר כיסו את עלות הכנס ועוד היד נטויה.
בשעה 13:00 אילן, גיא ודמו גררו אותי לזלול ארוחת צהריים במקדונלדס, אכלנו את הארוחה בחדר הסגל יחד עם יואל וקלרה. בשעה שאנו אוכלים ראיתי את יואל מחביא באופן 'חשאי' (כך הוא חשב) את דוב הפנדה, הקמע של המחתרת הירושלמית, בתוך התיק שלו. לאחר שסיימתי את הארוחה, הלכתי לתיק שלו ולפני שהוא הספיק לעשות משהו שלפתי את הפנדה ולמרות שהוא ניסה למנוע ממני דחפתי אותה לתוך מכנסי וכך שוב חיללתי בפעם השלישית את הקמע.
אחרי הארוחה הלכתי לראות את ההרצאה של גדעון אורבך שהיתה מ-צ-ו-י-נ-ת-! גדעון אורבך, שהוא אדם שקט בדרך כלל הופך לחיית במה שמדבר ברהיטות ובהתלהבות ומצחיק את הקהל. באולם היו לפי ספירה שלי כ 170 איש.
אחר כך מה שאני זוכר זה המון המון שיחות עם חברי הקהילה שלא נכנסו לסרט המזוויע של בקשי, עזרה בדוכנים ולמתנדבים והרבה סיגריות במדשאה הנאה והמטופחת והרבה הרבה אנשים חדשים ושיחות על טולקין שכבר מזמן לא היו לי.
הספקתי להגיע להרצאה של עדי 'טולקין סיפור חיים' שהיתה מעולה! וחידשה גם לי בכמה מקומות אפילו שאני כבר חרשתי את הנושא לא מעט.
בפאנל היו לפי ספירה יותר ממאתיים איש (מי שספר התבלבל באמצע) ולפי דעתי הוא היה מוצלח עד כמה שאירוע כזה יכול להיות, ירדנו אחד על השני, התברר שאחת מחובבות הארי פוטר שעומדות מולנו היא טולקינאית מוסווית ולבסוף כשאילן שאל 'מי חושב שטולקין יותר טוב' חטפתי את המקרופון וזעקתי: "מי בעד הלחימה בטרור שירים את ידו" בנוסח שרוני טיפוסי שכמובן תואם מראש עם אמינוב.
חידון הטריוויה על פי השמועות היה מוצלח ומלא מפה לפה למרות חששות מוקדמים כבדים. אחרי שהחידון נגמר הקהל שלא נכנס לסרט התחיל להתפזר ולאט לאט המקום החל להתרוקן. אני לא הולך להעיד על ההרצאה שאני ואמינוב עשינו אבל נראה לי שלפחות חלק נהנו למרבה הצער נמסר לי שההרצאה של ג'ניה בוטלה בשל כשלים טכניים, וזו היתה הפשלה היחידה בכל הכנס הזה וגם היא לא באשמתנו. 5 אנשים שביקשו קיבלו החזר והשאר הגיעו להרצאה של אמינוב ושלי (והתחרטו כנראה שלא קיבלו החזר).
לסיכום: כנס מוצלח ביותר הן תוכנית, הן תדמיתית והן (אני יכול לגלות) פיננסית. בהחלט עלה מבחינתנו על כל הציפיות. למרות הרבה פקפוקים ביכולתה של קהילת טולקין להרים כנס עצמאי וביכולתם של התכנים שלנו להחזיק מים - הצלחנו בגדול והוכחנו את עצמנו בפני כולם.
באתר הכנס כבר אפשר לראות גלריה של תמונות שענבל מגנזי צילמה ואני מקווה שאם הזמן יצטרפו אליהן תמונות נוספות.
תודה רבה רבה לכל הטולקינאים ולכל הפוטריסטים שהגיעו! תודה ע-נ-ק-י-ת לגיא, מנהל הכנס, לאילן אמינוב, מנהל התוכן מטעמנו, לעמוס המסכן, אחראי המתנדבים, ליואל, אחראי הברינקס המקומי שלנו, לטל כץ, טל השועל ואור ענבר שארגנו לנו יופי של פעילות חברתית, ל-לי ולנדב "יהיה בסדר" המקרינים המהוללים וגם למארק "אני תמיד בדוכן" המתנדב האמיץ, לנדב שגב המעצב של התוכניה, לרוני חורק... אופס התכוונתי רוחקין ...:) אחראי הרכש שטרח ועשה רבות, לדמו שלנו שעיצבה את האתר המופלא, ליונתן "אני רוצה מכות" הליברליסט שבסופו של דבר לא עצבן יותר מדי :) וכמובן לכל אותם המתנדבים משתי הקהילות שעשו לנו כנס נ-ה-ד-ר!!!! בזכותכם הכנס הזה קיים!!!
אם שכחתי מישהו אז הכל חוזר עלי וקקי בידי.
וכמובן שיהיה כנס בשנה הבאה, גם אילן אמינוב רוצה וולוו :)
נופר נוי
היה מצוין!
ההרצאות הטולקינאיות והפוטריסטיות היו מאוד מעניינות, אם-כי לצערי פיספסתי את ההרצאה של עדי ששמעתי שהיתה מאוד מוצלחת. לא נכנסתי לסרטים, מסיבה מובנת.
זכיתי לראשונה להכיר את הפנדה המחתרתית המפורסמת, אבל מאוחר יותר הצטערתי שהכרתי אותה (רמז: אני מניחה שהיא תעבור עוד הרבה כביסות עד הפעם הבאה שאני אראה אותה).
תיכנון לוח הזמנים של ההרצאות היה נהדר: לא רק שהיה מספיק זמן לכל מרצה להעביר את מה שיש לו ולקהל לשאול שאלות, גם לא היה צריך למהר להרצאה הבאה והיה זמן להסתובב בנחת. אם חשבנו שהקציבו יותר מדי זמן לכל הרצאה, הרי שלא היתה דקה מיותרת.
בשנה הבאה שוב פעם!
מוטי אבנר
הכנס בפרספקטיבה מחתרתית:
מיקום: מתחם רוזין ברמת אביב.
נוכחים: ראובן,עדי,ארזה, עמרי,יואל, עמוס,יהודה, אורי, קלרה, נופר, עבדכם הנאמן, כל מיני טולקינאים מהקהילה האחרת, הרבה פוטריסטים (חלקם מחופשים), צוות טלוויזיה אוקריאני ועוד כל מיני אנשים שאיך שהוא הגיעו לכנס המשונה הזה.
שעת התחלה:10:00 (מבחינתי 8:00) שעת סיום: 00:00 (מבחינתי 1:00)
אני חושב שאין חולק על כך שמכל הבחינות זה היה כנס מצויין. הפעם הראשונה שהקהילה אירגנה כנס באופן עצמאי השאירה טעם טוב בפה וציפייה גבוהה לבאות. אין ספק שלחברי המחתרת היתה תרומה מכריעה להצלחת הכנס הזה – שלוש מתוך ארבע הרצאות הועברו על ידי חברי המחתרת ויואל ועמוס עמלו קשה (טוב, לפחות יואל עמל קשה, נראה לי שעמוס די נח הפעם) בסגל הכנס. אני מניח שיהיו בפורום הקהילה האחרת ("הם!") מספיק תיאורי חוויות מהכנס, אבל כמובן שלא נוותר כאן על הפרספקטיבה המחתרתית הייחודית שלנו. כמובן שבניגוד לתיאור מפגש רגיל, בו אנחנו פחות או יותר מרוכזים כולנו כל הזמן ביחד, בכנס חלק גדול מהזמן התפצלנו, כך שהתיאור הזה משקף בעיקר את נקודת הראייה האישית שלי בכנס (בעוד תיאורי המפגש הרגילים משקפים, כמובן,את האמת הצרופה...)
הכנס מבחינתי החל בשעות שבכלל לא ידעתי שקיימות על השעון, כשיואל, עקב תפקידו בסגל הכנס, נאלץ לצאת מירושלים בשבע רבע לשבע, כך שאני התעוררתי כמעט שעה לפני כן. הגענו לכנס, לאחר מעט הסתבכויות (שנינו שכחנו להביא הוראות הגעה, ויואל משום מה זכר במדוייק איך מגיעים – אבל מהכיוון ההפוך) קצת לפני שמונה, שם פגשנו כבר את הרב"ז וגיא שהגיעו עוד לפנינו, ומתנדבים נוספים שהצליחו להשכים קום והתחלנו לעזור בהקמות הדוכנים (וללכת הלוך ושוב לבנק). עמרי,עמוס ונופר הצטרפו מעט מאוחר יותר, ולקראת השעה עשר הגיעו ארזה, ראובן, עדי ויהודה.
הכנס עצמו החל בשעה עשר בהקרנת ה "פופ אפ הוביט". עמרי ניצל את הזמן שלפני ההקרנה למעט פרופוגנדה מחתרתית, כשהוא מפיץ בין חברי הקהילה החדשים את הסיסמה: "יודח הקיסר לאלתר".הסרט עצמו היה קשה לצפייה אך מבדר למדי – אני לא אחזור על כל מה שהיה שם, אבל אין ספק שהשיא האמיתי הגיע בסוף עם סמוג החתולי בעל עיני הזרקור. נדהמנו במיוחד מהיכולת המרשימה של הדרקון לכבות ולהדליק את הזרקור הנ"ל כרצונו (או במילותיו של עמרי: "נהגת פעם באוטו? יש לך אורות גבוהים ואורות נמוכים – למה שלסמוג לא יהיו?").
משם המשכנו להרצאה של ארזה (שם, אאל"ט, הצטרפה גם קלרה), שהייתה, כצפוי, מצויינת. נהניתי במיוחד מהברק בעיניים של ארזה כאשר היא מסכמת כמעט כל אגדה נורדית במשפט: "ובסוף כולם מתו". ארזה זכתה כמובן לזריקת הפנדה המסורתית בסוף ההרצאה. ראוי לציין את ההפתעה שחיכתה לנו בכניסה להרצאה תחת השלט: "לא להכניס נעליים ובגדים" #1).
לאחר ההרצאה, יצאנו להפסקת צהריים, כשראובן מתחנן שלא נשכח אותו ונזכור בשתיים לבדוק אם הוא קיים. לקח לראובן שנייה בדיוק להבין לאיזו פינה הוא הכניס את עצמו כשהוא מדגיש: "ובלי דיונים קרטאזינים בבקשה". עקב בעיות טכניות במצגת, עדי ויהודה נשארו במתחם הכנס וגם יואל ועמוס לא יכלו להצטרף אלינו עקב תפקידם כחבלי סגל. במקום חברי המחתרת החסרים זכינו לתגבור מבחוץ כשגבריאל, סתיו, נצר ואפילו דני אורבך שהפתיע והצליח להגיע לכנס הצטרפו אלינו לארוחת צהריים בפיצריה במרכז שוסטר. הדיונים על הפיצה שנזמין היו מרתקים, כשראובן התעקש על פיצת "הוואי" עם גבינת רוקפור ואננס (#2). משום מה ההצעה של ראובן לא זכתה ליותר מדי פופולאריות ובסוף בחרנו ללכת על טעמים מעט יותר קונבנציונאליים – פטריות, זיתים ובצל. כידוע, כשראובן מתחיל, קשה מאד לעצור אותו, כך שבמהירות נפתח לו דיון חשוב ביותר לגבי הסיבות לפופולאריות של הפיצה, פופולאריות שראובן מצא תמוהה ביותר. החלק התמוה באמת בארוחה הזו היה כשהמלצר, לתדהמתי הרבה לקח לנו את הפעמון מהשולחן. לפני שהספקתי להבין מדוע נלקחה מאיתנו אחת מאושיות המחתרת, ומה לכל הרוחות נסגר עם המלצר הזה, ראינו אותו עומד בפתח הפיצריה ומזרז את מי שהיה אחראי על הבאת הפיצה באמצעות הפעמון. לכל המתעניינים, לפעמון שלום. לקראת סיום הארוחה, הצטרפו גם עדי ויהודה, שנואשו כנראה מהאפשרות לשפר את התנאים הטכניים להקרנת המצגת של עדי. כאשר המלצר התמים הגיע רק כדי לשאול "אם מישהו ביקש חשבונית" עדי, שלא כ"כ שמה אליו לב ענתה בצורה אגריסיבית למדי (למרות שבכלל התייחסה למשפט של מישהו אחר). ראובן הסתלק לו מוקדם כדי להתכונן להרצאה שלו, לא לפני שהוא מספיק לשאול אותי למה הוא אוכל מהצלחת שלי. האמת היא, שאין לי שמץ של מושג.
חזרנו להרצאה של ראובן שהייתה בהחלט מבריקה, למרות ההפרעה הביזארית משהו, של בובת חזיר ענקית בצבע ורוד שמישהו התעקש להכניס לתוך האולם בדיוק באמצע ההרצאה. כמובן שלאחר ההרצאה עסקנו בעיון בשאלה האם החזיר הנ"ל יכול להחשב כפנדה, ויהודה אפילו זכה איתו לתמונה. משם המשכנו עמרי ואני לסרט של באקשי. הו, האימה (#3) אני לא חושב שהייתי מסוגל לשרוד את הדבר הנוראי הזה לבד. המגוון הבינלאומי הנרחב בסרט בהחלט היה מרשים – מאלרונד הקיסר הרומאי ("ה-ו-א!") דרך בורמיר הלוחם הויקינגי האמיץ ועד האורקים שנראים כמו איזה שבט אפריקאי אוכל אדם. גם לצבעים, מרכיב חשוב כ"כ בשרה"ט ניתנה פרשנות יצירתית, כשהנזאגול נתגלו כפרשים החומים (האם ראדגאסט היה נאזגול?) וסאורמאן כאדום. קטע מבדר למדי התרחש כשאחת הצופות שישבה מאחורינו שאלה באיזשהו שלב "אבל איפה לגולאס?", כאשר לגולאס אכן הגיע לבסוף (במקום גלורפינדל) גילה עמרי שגם סאם הוא למעשה סוג של מעריצת לגולאס.ראוי גם להזכיר שגאנדאלף התגלה כסוג של פ.ל.נ.ש.ה.ה כשהוא מגיב בצורה מזלזלת למדי לסירובו של בורמיר (הויקינגי, להזכירכם) ללכת דרך מוריה. ללא ספק סצנות רבות בסרט של ג'קסון הושפעו מזה של באקשי, כך שזעמו של עמרי על ג'קסון התרכך מעט כשהוא תולה את האשם בבקשי. כמובן שהאיכות האיומה של המקרן, וכנראה גם של הסרט עצמו, לא תרמו יותר מדי לחווית הציפייה, ולי לפחות, לקח די הרבה זמן להתאושש מהטראומה (מישהו בקהל אפילו הציע לעשות חולצת סוף מסלול).
אחרי הסרט יצאנו להפסקה עד להרצאה של עדי, הפסקה במהלכה התבשרנו שרן חילל את הפנדה בפעם השלישית (#4). ארזה ואני הלכנו לקפה הלל, כשארזה מתקילה את המוכר בשאלות קשות ביותר ("עם איזה צד של המקל מערבבים את הקפה?") בזמן שאנו ממתינים זמן יקר (ההרצאה של עדי התקרבה...) להגשת העוגה. בדרך חזרה למתחם פגשנו בגבריאל, שטרח לחלוק איתנו את דעתו על חברי המחתרת - "חבורה של אנשים משועממים עם פעמונים ופנדות" (גבריאל, אמרתי לך שזה יכנס לתיאור מפגש)
ההרצאה של עדי (אליה הגיע גם אורי, סוף סוף) היתה באמת נהדרת, כשהיא משגרת כמה עקיצות לכיוון חברי המחתרת שישבו בקהל ("אם כי ראובן יכול להתווכח על עניין הדמיון בין הספרים" ו "זה מה שקורה כשיש לך לינוקס במחשב"). אני חושב שהתנהגנו יחסית יפה, למרות שעמוס, שהצליח להגיח מבין עיסוקיו הרבים, כיבד גם את עדי בפנדה שהייתה ראויה לה. ואם בעדי עסקינן (), אולי כדאי לציין כאן את הנטייה המורתית משהו שהיתה לה אתמול – כשהיא מחרימה לי את הפנדה ומאיימת להחזיר אותה בסוף השנה (מתי זה בכלל יוצא?) ומושיבה אותי על הרצפה כשניסיתי לצלם אותה.
כמעט ללא הפסקה, עברנו לפאנל, בו ייצגה ארזה את המחתרת בכל הכבוד האפשרי בהתחשב בעובדה שהרב"ז השתטה לידה על הבמה והשתלח בפוטריסטים האומללים ללא רחמים, העובדה שהמנחה היה אובייקטיבי לחלוטין (אילן אמינוב, למי שמעוניין) בוודאי לא תרמה לפוטריסטים שניסו לשרוד בכבוד את ההתשלחויות של הרב"ז. ארזה בהחלט גילתה נטייה מחתרתית כשבאיזשהו שלב נמאס לה מכך שרן חוטף לה כל הזמן את המיקרופון מהיד והיא התחילה להתחמק ממנו. העובדה שראובן ועדי לא נכחו בקהל מנעה מלחמת אזרחים שהייתה עלולה להתחיל כשרן החל לרדת גם על ג'ין אוסטין.
בטריוויה שנערכה אח"כ, הצליח עמרי להדהים את כולם בידע הטולקינאי שלו, אך לצערנו, עקב שגיאה מטופשת אחת, וצלצול אחד מוקדם מדי, הוא הפסיד לנתנאלה ולפוטריסטית שהייתה איתה בהפרש של נקודה בגמר, לאחר שבחצי הגמר הביסו הוא ויאנה (ככה קראו לפוטריסטית ההיא, נכון?) את הצמד שמולם בתוצאה תשע - אפס.
מכיוון שהטריוויה הסתיימה מוקדם מהצפוי, היה לנו זמן רב עד להרצאתו של הרב"ז, זמן בו ישבנו על הדשא בחוץ, וחשפנו חברי קהילה למעט מהווי המחתרת. ההרצאה של הרב"ז, הייתה, כצפוי, מצחיקה ביותר, כשאני חושב שניתן היה בהחלט להעביר הרצאה כזו גם על פורום המחתרת (אל תיבהלו, רעיון תיאורטי לחלוטין).
בסוף כולנו (למעשה כל מי שנשאר, אחרי שראובן, עדי,יהודה וארזה כבר נטשו) כבר היינו גמורים לחלוטין, ניהלנו שיחות על ירושלים מול תל אביב כשעמרי מפליא לתאר את זיהום האוויר התל אביבי (והחיפאי) ואת בעיות התנועה בשתי הערים. העייפות המצטברת גרמה לכמה יציאות הזויות למדי, כשאני מתחיל לחזור להגדה המחתרתית עם "כל שלא אמר שלושה דברים במפגש מחתרת לא יצא ידי חובתו – פעמון, פנדה ופאדיחה. פעמון זה על שום מה?" על שלא הבינו אבותינו את מה שאמר יהודה במחתרת..." בשלב זה באמת הגיע הזמן לסיים וחזרנו לירושלים עייפים אך מרוצים במובן הקיצוני ביותר של הביטוי.
אורי נוימן
הניצן הטולקינאי
לצערי,
כמו בכמה אירועים בעבר, נמנע ממני הפעם לקחת פעיל בתכנון ובהכנת הכנס, ועוד יותר מצער היא העובדה שהגעתי אליו רק ב 6 וחצי בערב (החנתי את האוטו, ורצתי כחץ מקשת דרך הדלתות הצדדיות, הפחדתי את המתנדבים הצעירים בדוכן הכרטיסים וטסתי לתוך האולם בדיוק בזמן לברך חלק מחבריי למחתרת ועוד חברים מהקהילה ולהתיישב בנוחות ובסיפוק להרצאה הנפלאה של עדי - הפאן החיובי בכל עניין האיחור ).
אין ספק, גם בתור מי שהיה חצי כנס - שהעונג היה אין סופי.
העונג הזה לא נבע רק מהתכנים הנפלאים (לפחות הטולקנאים - לא הייתי באחרים), אלא מעצם ההרמה של כנס ראשון מסוגו, המנוהל ע"י קהילתינו האדירה.
גיא, יואל,רן, אילן ועמוס תודה עצומה לכם, תודה לכם על הפנטסיה. הפנטסיה שנמצאת ומתקיימת בספרים ובתכנים עליהם עסקנו בתכנים, התהלכה הפעם באושר ותחושת גאווה בין המסדרונות של אולם רוזין. את הפנטסיה הזאת יצרתם במו ידכם, אתם וכל שאר האנשים שתרמו עזרו והתנדבו. עוד אירוע המראה את רוח הקהילה הטולקנאית, הרוח הנושבת בין כל אנשיה באהבה. אהבה היוצרת יצירות מרהיבות כמו הכנס.
עונות רבות איחר לפרוח, אך כאשר פתח הניצן לבסוף את עליו והצטרף לשאר הפרחים בענף התברר שמדובר בפרח המרשים והיפה מכולם.
