טיול טולקין סוכות 2014

טיול משפחות נהדר. הטיול התקיים במסלול מחורבת סעדים עד עין חנדק בהרי ירושלים והוא היה מהנה מאוד. אחד מהמאורעות הזכורים לטוב מהטיול הוא השיר על קדרת ההפתעות

תיאור טיול (מאת ורגיליוס):

נוכחים: משפחת בר זיק בהרכב מלא, נצר, יאיר, עמוס, מרק, דינה (עם שני ילדיה שהצטרפו בבוקר), אורן ואורנה עם שתי בנותיהם, ראובן ואמיתי (בבוקר) ועבדכם הנאמן.

כמיטב המסורת, גם השנה נערך טיול קהילתי בחג הסוכות. הטיול, שהיה ידוע בעבר כטיול "מא"שניקים ודתיים" הפך מסתבר לטיול מא"שניקים וילדים (טוב, ושני דתיים... אם לא סופרים את רן הבאהאי). גם השנה, הוחלט לערוך את הטיול באיזור ירושלים. נהננו מנוף נהדר וממזג אוויר מדהים (רוב הזמן... אני חייב להודות שהיה קצת קר בלילה ובבוקר המוקדם). בקיצור היה ממש כיף.

כשהגעתי, יאיר ונצר כבר היו בעיצומה של הקמת עיר האוהלים הפרטית שלנו, על הקומפלקס המרשים של הברזיקים והטירה הפרטית של נצר. איסוף העצים היה השנה מוצלח במיוחד, אם כי באופן לא מפתיע הצלחתי (שוב) לאבד את הדרך אחרי כמה דקות...

עיר האוהלים הטולקינאית

משפחת זייטמן בהופעת בכורה

אחרי התדריך הבטחוני המסורתי והמשעשע ("במידה ואתם מותקפים על ידי גודיזלה, לא לירות עליה נשק אטומי. זה רק גורם לה להתפצל!)) ניגשנו לעבודה. למרות חסרונו של ארנון, הצלחנו בסופו של דבר להתמודד בגבורה עם הדלקת המדורה. הצלחה פחות מרשימה נרשמה באספקט הגסטרונומי של הטיול. המצרכים נרכשו בסופר החרדי "יש חסד" שבבארות יצחק. בנוסף לפסטה שהוכנה על גבי גזיה, רן תכנן לנו את קדרת ההפתעות המסורתית, אם כי הפעם נטולת שעועית, תודה לאל. אין ספק שהקדרה הצליחה להפתיע. לרעה. הבשר שנרכש לצורך העניין הגיע קפוא ולא חתוך, ולמרבה הצער, לא הייתה לנו סכין כשרה. המאבק ההרואי בבשר, באמצעות סכינים חד פעמיות שהוחלפו בקצב מסחרר והידיות של מעט הכלים האמיתיים והכשרים שכן היו לנו (כף ומצקת, למי שמתעניין) הוגדר על ידי דינה, הטבעונית שבחבורה, כ "מופת של היגיינה וטוב טעם".

התוצאה הסופית לא הייתה מקבלת יותר מדי מזלגות במדריך מישלן. קרעי בשר לא עשויים, עם תפוחי אדמה במצב די דומה ואורז שהתאדה לחלוטין. גם כמויות אדירות של מלח לא ממש הצילו את המנה המפוארת ורק הפסטה שיפרה במקצת את מצב העניינים. בסופו של דבר מצאתי את עצמי מגרד את סיר הפויקה באגרסיביות בניסיון נואש להעביר את רובו של התבשיל אחר כבוד לתוך האשפתון. למען החדשים ראוי לציין שכבר ראינו את רן מכין ארוחות מוצלחות הרבה יותר בטיולים בעבר. בכל מקרה, מה שהפסדנו בטעם, הרווחנו בחוויה, ואין ספק שהיה משעשע ביותר. הדברים הונצחו בתמונות ובשיר הירואי, אותו חיברנו למחרת:

בר-זיק מכין קדירה (לפי "שלומית בונה סוכה")

משתתפי טיול סוכות 2014

בר זיק מכין קדירה

בוערת ושחורה

בטיול של חג סוכות

ואין זו סתם קדירה

בוערת ושחורה

זו קדירת ההפתעות

הוא לא ישכח לשים

תפודים לא חתוכים

ואורז שאבדה דרכו

וגזר גמדי

וכמה תבלינים

והתבשיל נראה כה טוב

פתאום פתח שקית

קפואה וחיננית

מסופר בבארות יצחק

ואין זו סתם שקית

קפואה וחיננית

כי יש בה גוש בשר ענק

דבר אחד חסר

סכין בשר כשר

סכין איתו אפשר לחתוך

אך יש לנו רק כף

מצקת וחד"פ

הסעודה הפכה לברוך

אל הבשר ניגש

הדוקטור הנרגש

וככירורג אחוז בזעם

רק עם ידית של כף

את הבשר תקף

מלא היגיינה וטוב טעם

אל הקדרה חזר

גוש בשר מוזר

כשהוא קרוע לגזרים

עדיין הוא לא רך

האורז כבר נחרך

סלט נותר לחברים

היגיינה וטוב טעם

קדירת ההפתעות מתבשלת

מעבר לפלופ הגסטרונומי, היה ערב משעשע ביותר. הרב"ז המשיך להתקיל בשאלות כשרות לגבי הברז שלו, הפעם גם מפרספקטיבה טבעונית. מרק הטריל חפים מפשע (יותר או פחות) להנאתו ולהנאת כל השאר, המא"שניקים היו, כרגיל, מא"שניקים... כולל תצוגת (חוסר) תכלית של מגוון שירי מא"ש. למרבה ההפתעה, בסופו של דבר דווקא אני זה ששתה הכי הרבה מהקגלביץ' שהמא"שניקים ומרק הגדירו מראש כמתחת לרמתם (למען הגילוי הנאות, זה כלל כמויות אדירות של מיץ אשכוליות ומעט מאד וודקה, אבל גם זה משהו :)).

כולם היו עייפים והלכנו לישון יחסית מוקדם, ובהתאם גם ההשכמה הייתה מוקדמת. אורן חרג מהפרוטוקול המסורתי והדליק שוב את המדורה גם בבוקר. התארגנו יחסית מהר, אבל צעדת ירושלים שעברה באותו יום פגעה בפיזור הרכבים לקראת המסלול כך שיצאנו רק בסביבות 11:00, ללא מרק, שחזר לישון בביתו, ומתוגברים בשני ילדיה של דינה, באמיתי, ולמרבה הצער, גם בראובן. דינה, שהגיעה עם מנשא גב מרשים ביותר עבור איתן, הוגדרה באופן רשמי כמומאק של האראד. עם גדוד של צעירי הקהילה, הטיול התנהל בעצלתיים אך באווירה כיפית ביותר. החלק הראשון של המסלול היה כולו בירידה ובצל כך שהיה באמת קליל להפליא. לקראת סוף המסלול הילדים והמבוגרים האחראים חזרו לרכב שהוצב במקום מבעוד מועד, ונותרתי עם עמוס, נצר, יאיר ועמרי (הבן של רן) להשלים את סוף המסלול בקצב קצת מהיר יותר. גם השלב הזה של הטיול לא היה מאד מאתגר, אילולא נשכח מקומו של הרכב של עמוס, ועברה כשעה עד שהגענו בסופו של דבר לרכב הנכסף. אז הצטרפנו לשאר לארוחת קלה והתפזרנו, רק בכדי להיפגש שוב עם חלק גדול מהנוכחים למחרת בכנס אייקון.

סך הכל, אחד הטיולים הקהילתיים הכיפיים שאני זוכר, עם הרבה צחוקים, סיר בשר לא משהו ושיר אחד מוצלח. היו לא מעט חברים שזה היה עבורם הטיול הטולקינאי הראשון שלהם, ואני מקווה שיבואו עוד רבים בעקבותיו. נהדר לראות שאנחנו מצליחים לשלב גם את המשפחות והילדים באירועים הקהילתיים, ואני שמח מאד שהמגמה הזו נמשכת ביותר ויותר הקשרים (יום העצמאות, מיתופיה, טיול סוכות וכו'). זהו, עכשיו נותר רק לחכות בסבלנות לאירוע הקהילתי הבא...