טיול 1-2/4/2005

תיאור מאת רן בר-זיק

מי שלא בא/לא היה/הבריז - אכל אותה וב-ג-ד-ו-ל!

הטיול מבחינתי התחיל במסעדת מקדונלדס שבגלילות, שם סעדנו את ליבנו בהמבורגר שכמות הקלוריות שלו היתה יכולה לפרנס כפר אפריקאי שלם במשך חודש... נפגשנו שם עם הכנופיה הירושלמית: יואל (ימני קיצוני) קלרה (סהרורית שיש לה חבר מקרית ארבע) ועמוס (סגן הקיסר וכהן הבמבה) אני הייתי מלווה באשתי, בנופר (האורחת המתנדבת) ויונתן (הבלתי נלאה). יחד נסענו לנתניה לאסוף את לי (יש לי נקע ברגל) ואח"כ לתחנת הרכבת בבנימינה, בדרך הנעמתי את זמנו של יונתן במנגינות קאנטרי טובות. לבסוף התאספנו כולנו בשוני: אילן אמינוב (המ"פ) זוגתו ורד (מלכת הפיתות), שי (סו-שף), מקסים (המנפנף), ליז (קרטה קיד), בנצי (שוטף הכלים), דני (נועץ סכין בגב האומה) ולבסוף ארזה (סיפורי זוועה מהפנימית).

לעומת התנאים בטיולים הקודמים, אתר הלינה שלנו נדמה היה למלון פאר - אוהלים עם חשמל (2 אוהלי חפ"שים ואוהל צוות אחד לי ולאמינוב), מקלחות ושירותים, תאורה חשמלית, שפע של עצים ואיזור אכילה עם שולחנות (!!!) וכיסאות (!!!!) וכמובן תנאי בישול אופטימליים. לאחר תדרוך קצר, המגניבים התבטלו,שתו קפה ועישנו נרגילה בעוד החננות הלכו לאוהל שלהם ושרו שירי טום לרר. כפי שזארן היה אומר: העליבות... הו העליבות..... בשבע החלנו לבשל. אם חשבתי שבטיול הקודם הייתי מלך מבחינת תנאים - הפעם התנאים היו הרבה יותר טובים! איזור בישול שדה משוכלל עם תאורה חשמלית וצוות עוזרים בניהולו המצ'וקמק משהו של שי. חיש מהר מרק אטומי וקדירת הפתעות הושמו על האש ופיתות החלו להיאפות בטאבון מיוחד שהובא על ידי ורד. מי שעזר לי במיוחד בשלבים האלו זה מקסים (המנפנף) שליבה את האש ללא לאות. ישבנו לנו על שולחן ארוך וחגיגי ואכלנו את ארוחת השבת לצלילי רעמים ולאורות סופת ברקים - אבל למזלנו לא היה קר ולא היתה רוח. מתישהו החל לרדת גשם אבל כיוון שהיינו מתחת לסככה זה לא ממש הפריע.

אחרי שהמאכלים נגמרו (וזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהכל נגמר) החלטנו להדליק אש וישבנו מסביב למדורה בהנאה רבה שהופרעה מדי פעם על ידי מטחי גשם שהניסו אותנו לסככה עד שהם נגמרו וחוזר חלילה, מתישהו נגמר הגשם וישבנו מסביב למדורה ללא הפרעה יחד עם איתי נחמיאס (איתילדין) ויאיר קוצר (נזגולהייר) שהופיעו כאורחי לילה.

בשלב הזה בנצי שטף את כל הכלים בלי שום טרוניות ומענות....

בשתים עשרה וחצי בלילה כיבינו את המדורה והלכנו לישון. כולם העדיפו להצטופף באוהל אחד בעוד אני, אמינוב ונשותינו הלכנו לאוהל הסגל. כמובן שבגלל שאני חרא של בן אדם הלכתי להציק לחפ"שים הטולקינאים באוהל שלהם ואפילו התקשרתי אליהם באמצע הלילה כדי שיזכרו אותי ולא יתגעגעו אלי יותר מדי.

אחרי לילה מוצלח על מיטות ומזרונים, קמנו אל הטיול. סעדנו ארוחת בוקר כהלכתה, נקינו ופינינו את המקום ישר אל המסלול. האיזור יפהפה בתקופה הזו של השנה - פרחים מכל הסוגים ומכל הצבעים פורחים להם על כרי דשא ירוקים. במסלול שלנו לא היו נחלים, אך היתה לנו תצפית נהדרת על הים ועל ההרים מסביב והנוף היה מרהיב. כל הכבוד לאילן שארגן כזה מסלול. בדרך ביקרנו בקברות כנעניים עתיקים ובוילה ביזנטית תוך כדי שאני טורח לספק הסברים על הצמחים, הפרפרים והעתיקות שהיו פזורות מסביב. בדרך גם תפסה אותנו המוזה והחלנו לשיר שירי לכת טולקינאיים.

כפי שידוע לכם, הטיולים הטולקינאיים הם יותר למיטיבי לסת מאשר למיטיבי לכת ובערך כל קילומטר עצרנו להפסקת עישון ואכילה.

אבל אז קרה דבר איום. בטפשותי הרבה הסכמתי להצעת העיוועים של אילן אמינוב להאריך מעט את המסלול כדי לראות איזה מערה נידחת בשם כברה. המסלול אכן היה קצר אך היה כרוך בטיפוס על צוקים אימתניים בגובה של מאות ואולי אף אלפי מטרים ולבסוף, אחרי מאמצים רבים, המערה התגלתה כאיזה חירבה נאלחת מוקפת בגדרות תיל מחושמלות.

אחר כך המשכנו ללכת לכיוון גן הנדיב,שם סעדנו ארוחת צהריים חגיגית ומיהרנו לרכבים כיוון שהחל להיות מעונן וקר. בשעה 18:00 לערך הגענו לרכבים, ערכנו פרידה נרגשת וכל הנוסעים נכנסו לרכב ולא רגע אחד מוקדם מדי... כי בדיוק אז החל לרדת גשם...

בכמה מילים ניסיתי לסכם חוויה נהדרת של יומיים, אבל כמובן שאי אפשר להכניס את החוויה הזו להודעה אחת בפורום. אם יש למישהו משהו להוסיף - אז בבקשה. התמונות שצילמנו (במצלמה שלי לפחות 40) יפורסמו באתר הקהילה.

ולכל מי שלא בא.... ה-פ-ס-ד שלו!