ריוונדל I
ועידת ריוונדל היא אירוע שנוסה לראשונה בקהילה - מעין כנס מצומצם עם התמקדות והעמקה בחקר כתביו של טולקין בדרכים שלא נעשו בעבר.
את מקומן של ההרצאות הפרונטליות החליפו פאנלים וקבוצות דיון. את התוכנית המלאה ניתן למצוא באתר הכנס.
למרות כובד-הראש של הדיונים מדובר היה באירוע מהנה ומשעשע במיוחד.
להלן תיאור הכנס כפי שנכתב על-ידי חברת המחתרת הירושלמית גאיה יוליה וירגיליה:
תיאור כנס: "אני לא מבין את השאלה, אוסטראקיסמוס בקיסר ומוטי בדרך"
תאריך: כ"א הוגוסט שגלמ"ח, לספירת המחתרת (21 בדצמבר 2006 לספירה האחרת)
משתתפים: חברי פורום מ.א.ש.; חברי המחתרת הירושלמית; חברי קהילה בלתי מזדהים
מקום: בית יד ראשונים (רח' ברנר, 14), תל אביב
שעת התחלה: 17:00
שעת סיום: 23:55
בשעה טובה וחג שמח נערכה ביום חמישי האחרון ועידת ריוונדל – כנס קהילתי חדש שהוקדש להעמקת היכרותם של חברי הקהילה עם חוקרים ומחקרים טולקינאיים הנערכים במסגרתה, וכן עיון משותף בנושאים טולקינאיים נבחרים המעסיקים את הקהילה ואת חבריה.
כיאות לאירוע קהילתי – גם אם אקדמי וסכוליסטי – נפתחה הועדה בהתכנסות לבבית עם הגעת המשתתפים (מי ברגל, מי ברכב; מי מוקדם, מי מאוחר) אל מקום האירוע. המשתתפים בירכו זה את זה לשלום בדרכים קונבנציונליות יותר ("טוב לראות אותך! שלום שלום!") או פחות (עמרי ליעל: "שלום רב שובך, ציפורה נחמדת!"; אורי [מסתכל על עמרי ואומר לו בתגובה מלאת הערכה]: "אתה ממש נחמה הנדל!"[1]), וחברי קהילה חדשים וותיקים ערכו היכרות מזורזת אלו עם אלו בהיעדרו של מעגל ההיכרות הקהילתי הידוע, וכך נחסך מהם הצורך לרקד ולזמר בפומבי בלי התראה מוקדמת.
(מוטי, בשלב זה, היה בדרך).
הפעילות שפתחה את הכנס היתה פאנל שנושאו גישות וזוויות למחקר טולקינאי בהנחיית גבריאל ובהשתתפותם של ד"ר ראובן נווה, מר טל כץ ומר גיא דואר. כל אחד מבין הפאנליסטים פתח בהצגתה של גישת המחקר או הזווית העיונית המשמשת אותו לבחינת הטקסט הטולקינאי: הגישה ההתפתחותית (גיא) והזווית המיתולוגית (טל) בחקר הלגנדאריום, והגישה הספרותית בחקר "שר הטבעות". גיא וטל עשו כמיטב יכולתם לענות על השאלות המנחות ששאל גבריאל ("מהי הגישה או הזווית המועדפת עליכם"? "מדוע בחרתם בה"? "אל איזו גישה אחרת אתם הכי קרובים", ו"מאיזו גישה אתם הכי רחוקים"?), בעוד שראובן נקט במהלך הפאנל הנוכחי בגישה ליברלית בהרבה לקשר שבין שאלות ותשובות, בטענה ש"אני לא בטוח שאני מבין את השאלה, ולפיכך אענה על שאלה אחרת/השאלה הקודמת/השאלה הבאה/שאלה שבכלל לא קשורה לשום דבר, אף פעם".
הפאנל אפשר לחברי הקהילה להתוודע לבחירות המחקריות השונות שעושים החוקרים הטולקינאיים בקהילה, ולנימוקים העומדים מאחוריהן: האם יש לפרטיו הביוגרפיים של טולקין רלוונטיות כלשהי למחקר הטולקינאי? (גיא: "לא!"; טל: "כן!"); האם המכתבים יכולים להיחשב כמקור מידע תקף ומועיל? (טל: "לא!"; ראובן [שר הכמתים]: "סופר-סופר-סופר-סופר-סופר-סופר כן!"[2]); האם ניתן לעשות שימוש בכלים המקצועיים של מדעי האדם (ספרות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה) במסגרת המחקר הטולקינאי? (טל: "לא!"), ועוד. דיון ער במיוחד עוררה הצגתו של טל את מצב המחקר הטולקינאי הקושר בין הלגנדאריום לנצרות הקתולית, ואת עמדתו שלו בסוגיה המייחסת משקל רב בהרבה דווקא ליסודות פגאניים.
כמצופה מאופיו האקדמי והסכוליסטי, שימש הפאנל גם כמקור לא אכזב לפנינאות לשון, כמו "אני אסיים את המטאפורה שראובן לא התחיל" (גיא) וכמובן "אני מבין מאיפה אתה בא" (גיא מביע סימפטיה עמוקה – גם אם לא בהכרח מודעת –לקשיים שעברו על ראובן בשבתו בשערי ירושלים). עוד צריך לומר ולציין שבפאנל ובקבוצת הדיון שלאחריו בלטה במיוחד בהיעדרה (המורגש היטב) שירלי, ויש לקוות שתימצאנה בקרוב ההזדמנות והבמה המתאימות להצגתה של גישתה בהקשר המחקר הטולקינאי.
(מוטי, בשלב זה, עדיין היה בדרך).
לאחר תום הפאנל והפסקה קצרה להתארגנות והתאווררות (גם אם באוויר המכתשי), החלה משבצת של הקראה דרמטית מפי יואל ורוני. יואל בחר להקריא את תיאור מאבקו של גנדאלף בבאלרוג; רוני, מצידו, בחר להקריא, במיוחד לחנוכה, את סיפור נס צלוחית האור של גלאדריאל.
(ומוטי, בשלב זה, נמצא עדיין בדרך; לו יכלו מילים לחולל פטריות, כל משתתפי הכנס כבר היו נמעכים לפשטידה בשלב זה).
לאחר ההקראה הדרמטית התחלקו המשתתפים בכנס לשתי קבוצות דיון: האחת עסקה בתרגומים והונחתה על ידי רוני, והשנייה, שעסקה בחקר הסילמריליון וההסטוריה של הארץ התיכונה, הונחתה על ידי טל. קבוצת הדיון בנושא התרגומים כללה שאלות כמו מה ערכו של תרגום משפה לשפה?; האם תרגום עשוי להיחשב כיצירה עצמאית?; האם תרגום אפשרי?; האם תרגום יכול להיות מושלם?; מה צריך תרגום להעביר – נראטיב "רזה" או אווירה, והאם ניתן בכלל להפריד בין השניים?; כיצד משפיעה אפיסטמולוגיה לשונית שונה במעבר ממערכת לשונית אחת לאחרת על דמותו של התרגום?; האם תרגום שונה מייצר חוויית קריאה שונה?; ומדוע פולמוס התרגומים של "שר הטבעות" הוא אינטנסיבי כל כך, בעוד שתרגומים מרובים ליצירות אחרות (אליס בארץ הפלאות, פו הדוב) מעוררים מחלוקת מועטה בהרבה? הדיון נגע בנקודות רבות ומעניינות, והוסכם על כלל הנוכחים בקבוצת הדיון שזוהי אך תחילתו של העיסוק בנושא שיש עוד הרבה מה לומר בנוגע אליו, בצירוף הבעת התקווה להמשך הדיון בפורום הדיונים של הקהילה. משתתפיה של קבוצת הדיון השנייה (חקר הסילמריליון וכרכי ההו"ם) דיווחו גם הם על דיון מרתק שהתנהל בין המשתתפים בקבוצה (דיווחים או סיכום כללי של הנאמר בקבוצות יתקבלו בברכה כשרשור לפתיל זה, בשביל לעדכן את המתעניינים שהשתתפו בקבוצה האחת במה שנאמר במסגרתה של קבוצת הדיון השנייה, שאותה נאלצו לפספס).
(אי שם, לקראת אמצע הדיון, צלצל הפלאפון האחד ובקצהו מוטי, שנענה על ידי עמרי בשאלה "תגיד לי, באיזו עיר אתה?!"; לאחר מסע נדודים, תלאות וייסורים במרכז לשעבר והמכתש בעתיד הקרוב מאוד, זכינו סוף סוף ליהנות מחברתו של הנודד שלא בטובתו; ובפרפראזה על משפט המופיע בספר מסויים המוכר לרוב קוראי הפורום הנוכחי – "הנה, סוף סוף, הגיע מוטי").
לאחר הפסקה קצרה למילוי החובה החגיגית של אכילת סופגניות, חודשה ההקראה הדרמטית, בה לקחו הפעם חלק יואל ועדי. בנוסף לקטעי הקריאה נכללה בחלק זה גם שירתה המקסימה של ורה את השיר "לא כל הזהב יש לו זוהר"[3]. עם סיומה של ההקראה הדרמטית (והשירה בעלת האפקט הדרמטי) הודלקו נרות החנוכה, הושמעה הברכה על הנרות, והושר השיר "מעוז צור ישועתי". הושר בפעם השנייה, זאת אומרת, לאחר הפעם הראשונה שעיקרה היה נסיונו של רן לזייף את מנגינת השיר באופן מרשים, מושקע ומקצועי במיוחד[4]. לאחר הדלקת הנרות נפתחה משבצת הפעילות האחרונה של הכנס, שכינסה סביב שולחן אחד (ובקבוק מים תמים למראה) פאנליסטים נכבדים לתאר ולספר במזמור, בהלל ובשירים[5] עלילות קהילתיות, מא"שניקיות ומחתרתיות, להנאתו של קהל המשתתפים.
כבר מתחילתו של הפאנל יכול היה הקהל להבין שהפאנל לא ממש יתנהל על מי מנוחות, אלא יותר על מי מנוחה נכונה, כלומר מנוחתם הנכונה של חברי פורום מא"ש: הפאנל נפתח בתרועת קרב רמה, עם הרעלתם המוצלחת של רן ואילן על ידי האלכימאי המבורדס ועלייתה של המחתרת ליתרון 1:0 על היריבים מן המכתש. לאחר שוך התשואות מן הקהל והתאוששותם החלקית של רן ואילן, ניסה רוני, מנחה הדיון, להשיב בכל אופן מעט סדר לפאנל, ופתח בשלב השאלה הזהה עם "ספרו לנו - כיצד הכל התחיל?". נציגי המא"שניקים (אילן ורן) תיארו, אפוא, באוזני הקהל את התיאוסופיה על פי מא"ש, הניתנת לסיכום תמציתי במשפט "בראשית היתה בירה", ועמה הנגזרת הלוקו-תאיסטית שלה, שנתנה חיים למיקו, אל החנייה. עמרי, לעומתו, תיאר את שני סיפורי היסוד של המחתרת, כיאות לאימפריות מיתולוגיות: הסיפור ההסטורי (הספה של איינשטיין בספריה הסוערת ונסיונות להתחמק מללמוד למבחן לאינפי) והסיפור המיתי (המחתרת כהתגלמותו של הרצון הקוסמי להעברת הקיסר מכהונתו וממקומות אחרים, בהבלחה נפלאה של חיבור בין תיאוסופיה מחתרתית ופילוסופיה הגליאנית).
להדגמת כלליותה של התמיכה בהעברת הקיסר מכהונתו, שאיננה מוגבלת למחתרת לבדה אלא מקיפה חוגים נרחבים בקהילה, נערכה הצבעה כללית בשאלת עריכת אוסטרקיסמוס ולינץ' בקיסר, שזכתה לתמיכה כוללת מצד כל הנוכחים באולם[6]. התמיכה התיאורטית שנתבררה כקונצנזואלית לגמרי, פנתה, מעודדת מן הלגיטימציה הציבורית לה זכתה, לייצר לה ביטוי פרקטי הולם (בכל עצמת המובן) בדמותו של לינץ' ספונטאני שהונהג על ידי ארנון, ואשר הסתיים בהטלת אימה נוספת על הקיסר וסגנו, ובלא נפגעים לצבאות המחתרת, להוציא את מעידתה הפתאומית של קלרה[7] על במת האולם. בלהט ההתכתשות ההדדית גונן רוני בחירוף נפש על החנוכייה הדולקת, ומיהר להורידה מן הבמה פן יבולע (או ישורף) לאולם[8].
המשכו של הפאנל היה שלו עוד פחות, עם נסיונותיהם המתעצמים של המא"שניקים להיפרע מן המחתרת, בהכתרתם את חבריה כ"חנונים" תוך סניטה בשלל משחקי הלוח המופיעים מעת לעת במפגשיה המחתרת[9]; אך שיאו של העימות הגיע עם חילולה של הפנדה המחתרתית על ידי רן, מיד בהמשך לשאלה מצד רוני ובה נתבקשו המא"שניקים להגן על כבודו ורצינותו של פורום מא"ש. בתגובה לפגיעה הקשה בסמל המחתרתי שלף נציגה של המחתרת את הגרזן המחתרתי, ובאדיבותו כי רבה הציע להדגים על רן ניתוח לובוטומיה קצר ואפקטיבי. חילופי המהלומות המילוליות והאחרות נמשכו עוד זמן מה, עד שהכריז רוני כי מטעמי קוצר זמן הגיעה העת לסיים את הפאנל המוצלח מאוד (שהפך כמעט מיד עם תחילתו ל"מופע היחיד של עמרי וקומנטרים קצרצרים נלווים", להנאתו של הקהל) ולסיים את הכנס. קצת לקראת חצות נפרדו המשתתפים בברכת לילה טוב ובתקווה להתראות בקרוב, והתפזרו לבתיהם.
לפני סיום הגיעה העת גם להודות לכל מי שלקח חלק פעיל בארגון הכנס והוצאתו אל הפועל: בראש ובראשונה לנצר וקלרה שטרחו על ארגון הכנס כולו; ליהודה על ארגון ההקראות הדרמטיות; לרוני על שלל פעילויות ה"רוניקון"; לראובן, נצר, עמרי, רן ואילן על ההשתתפות בפאנלים, ולטל על הההשתתפות בפאנל והנחיית קבוצת הדיון; לעדי, יואל ורוני על ההקראות הדרמטיות ולורה על השירה. לכולכם (ואם שכחתי מישהו אני מתנצלת מראש) תודה רבה מקרב לב על כנס נהדר!
בברכת פוסט-חג שמח לכולנו, ובציפייה לכנס הבא,
גאיה יוליה וירגיליה
הערות
[1] התקף הצחוק שנגרם לעמרי (ויעל) מהרפרנס הלירי של אורי היה, כמובן, בעל פוטנציאל היזק רחב בהרבה מכל תעלול או תחבולה מא"שניקיים אפשריים בהמשך הערב. או בכלל.
[2] אחד מחברי המחתרת, ברגע של אנדרסטייטמנט: "לדעתי זה יכול להיחשב כסוג של סופרלטיב".
[3] זה היה השיר, למיטב זכרוני הקובע; בשלב זה של המשבצת הייתי שקועה בהנאה עמוקה מצליל קולה של ורה, על חשבון היכולת להקדיש את תשומת הלב הנדרשת למילים.
[4] בחינה השוואתית של שירתם של ורה ושל רן מדגימה היטב את ההבדל הקריטי בין שתי המשמעויות של הצירוף "שירה מסמרת שיער".
[5] או, במקרה של נציגות המחתרת, באסופה מרשימה של סיפורים, אנקדוטות והסברים שהיתה ערוכה ומוגהת בקפידה והשתרעה על פני מספר בכלל לא מבוטל של עמודים.
[6] מוטי, בפרץ של משהו שנע בין תחושת סיפוק ובין דאבונו כי רב, גילה כי מספר התומכים בלינץ' בקיסר עולה על מספרם של התומכים בלינץ' בו-עצמו. עמוס מתבקש להביא עמו כמה מערכות גפיים נוספות למפגשי המחתרת הבאים שבהם ייערך משחק "רוצח".
[7] שנראתה מדאיגה למדי מהיציע, אבל לשמחתנו התבררה כקלה, יחסית.
[8] האולם, כמו שגילינו אחר כך באוטו, הוא לא כמו לונדון, ולכן אי אפשר לשרוף אותו לצרכי ביטוח.
[9] אם כי עמרי עשה זאת קודם, בתארו את משחק ה"הוביט" (ממנו למדה המחתרת את העובדה המפתיעה כי אין כמו בארד הקשת כאמצעי חימום יעיל במיוחד בימות החורף הקרים) כהכלאה בין "אבן נייר ומספריים" ל"סולמות וחבלים"; למעשה, ניתן במידה רבה של צדק לתאר את המשחק פשוט כ"סולמות, וחבָל".
תאורים וחוויות נוספות ניתן למצוא בפתיל הסיכום בפורום קהילה.
