תרומה לקהילה 7/11/2008

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

את הפעילות הפעם החלטנו, כיאה לטולקינאים, להקדיש לפעילות "ירוקה". בתחילה חשבנו לנקות חוף, אלא שהסתבר לנו שהחוף לא צריך ניקוי ובמקומו נבחרה גבעת האירוסים שהיתה זקוקה לניקוי הן מזבל שנזרק בה והן ממינים פולשים שחדרו אליה.

סיכום מאת עמוס (Moriquendi)

הטראומה שהותירה המלחמה ב"מינים הפולשים" ואיסוף זבל מ"גבעת ההתאבדות" השכיחה את העובדה שהיה כיף לא נורמלי?

אני הייתי בקבוצה שנלחמה במינים-פולשים, ולא מדובר בניכוש עשבים-שוטים. מצדו השני של המתרס ניצבה שיטה מבחילה (אם קלטתי את השם נכון) ששברה את המסורית שניסיתי להפעיל כנגדה כהרף-עין, אבל נכנעה לבסוף לרוני וארנון על מסוריהם.

שיח אחר שאליו עברתי כי הוא נראה לי קל יותר, בין היתר בגלל שרובו "טופל" כבר על-ידי טפיל מקומי - היה צריך לכרות רק כמה ענפים שבלטו מעל לטפיל. אלא מה? אותו שיח הצטייד בקוצים שלא היו מביישים את השיחים במורדור. בסופו של דבר הסרתי כמה ענפים והותרתי את הגדול ביותר ליואל. לפני שחזרתי לסיבוב שני האחראי אמר שמספיק והטפיל כבר ישלים את מלאכתנו.

מוטי ושירלי טיפלו בפולש השלישי, פרח תמים-למראה שלדבריהם גייס לעזרתו את כל קוצי הסביבה שהתקבצו מסביבו לחומה-צמחית. אני חושב שלא אקרא שוב את הפרק "היער העתיק" באותה דרך, ושבפרקים על האנטים אהיה בצידו של סארומאן. אני גם תוהה מה היה חושב טולקין על הפעילות הירוקה שלנו, שהיתה מתאימה יותר לפלוגת אורוק-האי.

כל אלו שלא נלחמו בצמחייה המקומית ניקו זבל מגבעה תלולה למדי.

סך-הכל שמחתי לראות את כולם, ואני מחכה לפעילות הבאה!


סיכום מאת נבט (טילדי)

כואב לי הראש ונגמר קרם הלחות, עד מתי צוות גבעת ההתאבדות???

הגענו בסביבות 9 למקום המפגש, שם כבר חיכתה ארוחת בוקר מפנקת. אחרי שעה פחות או יותר התכנסנו לתדריך קצר של אמיר ויובל, והמשימה יצאה לדרך.


למזלי או לצערי (עדיין יש לי לבטים בנושא) חברתי לצוות שהלך לנקות את הגבעה התלולה. דבר ראשון עלינו נצר ואני לראש הגבעה עם שקיות כתומות בידינו להשקיף על סביבתנו המג'ויפת. המראה שנגלה לעינינו היה עגום: ניילונים עטפו את כל השיחים כמו ספות בבית של פולנים, כוסות חד פעמיות מלאות מים וחרקים טבועים תקועות בחרכי סלע, בקבוקים צומחים מתוך החול, עטיפות של ממתקים שנכחדו מהמדפים ב-1949, מגבות ישנות, חולצות משובצות (מה הן עשו שם?), חלקים של אופנוע, מגבונים כבר-מזמן-לא-לחים וכו'.


מתחת לכל זה חיכו לנו הפתעות "נעימות" כמו נדל ארסי, מזרקים (שנאספו בגבורה על ידי הרופאה המתלמדת) ושלד של סוס שהסריח כמו נבלה.

כל אלה היו ממוקמים על צלע ההר בזווית של כמעט 90 מעלות כך שנאלצנו לבצע תמרונים סטייל טום קרוז ב"משימה בלתי אפשרית" – מכאן שמה של הגבעה.

תוך שעתיים ועשרים דקות, עבודת צוות ראויה לציון, המון צחוקים וכמה התעלפויות בגלל הריח של הסוס, הנוף שנשקף מלמטה היה שונה לגמרי, נוף שכיף להסתכל עליו ואפשר אפילו לשקול לערוך בו טיולי משפחות.


אני רוצה לשבח את קהילת טולקין על ההתייצבות המרשימה, על החריצות ועל עבודת הצוות. תודה לכל מי שהשתתף בארגון, היה ממש כיף והרגשה של תרומה אמיתית, כל הכבוד לכולם!

אלון רוטשילד, האחראי על שמירת הטבע והסביבה באזור המרכז ישמח מאוד אם נשלח לו תמונות מהאירוע – אז לכל מי שיש לו תמונות זה הזמן להעלות אותן לפורום.


היה כיף, נתראה בפעילות הבאה!


תמונות מאת אמיר

Truma4 1.jpg

שמרית, ורה ויואל על הגבעה.


Truma4 2.jpg

הקיסר התכווץ!


Truma4 3.jpg

יוליה על הגבעה לא מצליחה לחמוק מצילום


Truma4 4.jpg

ושוב יוליה


Truma4 5.jpg

אורי אוסף זבל


Truma4 6.jpg

אוספים זבל על "גבעת ההתאבדות"


Truma4 7.jpg

נצר מביע את הערכתו לצלם


סיכומים נוספים ניתן לקרוא בפתיל הסיכום ולא לפספס את מכתב התודה מהחברה להגנת הטבע


בחזרה לחלק האירועים