תרומה לקהילה 12/10/2007

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ב- 12/10/2007, בבוקר יום ששי נערך אירוע ראשון מסוגו בקהילתנו בו הטולקינאים הניחו לרגע את הדיונים המלומדים, הפשילו שרוולים ונרתמו לפעילות חברתית - צביעת "בית יחד" בנתניה.

הבית נשכר על-ידי עמותת "אנוש" עבור נפגעי נפש כבר מספר שנים וסבל מהזנחה. כחלק מהפעילות נפגשו הטולקינאים עם דיירי הבית. להלן מספר רשמים של המשתתפים באירוע:

אמיר (הורין)

אז מה היה לנו היום?


אם נצמצם במילים, אפשר לסכם את האירוע כהצלחה גדולה!


אם נפרט יותר, אז מבחינה מדידה הגיעו יותר אנשים ממה שקיווינו (18 חברי קהילה), השלמנו את צביעת הבית כולל חדרים ומסדרונות שהוגדרו ע"י אם הבית כעדיפות נמוכה (עמידה של 100% מהתכנון) ו... סיימנו בהקדמה של שעה (מה שאפשר מפגש רגוע ולא לחוץ, מפגש הכרחי במיוחד בין אלה שעבדו בקומה העליונה לאלו שעבדו במרתף, ואפשר יציאה בשעה מספיק מוקדמת להגעה לפני כניסת השבת).


מעבר להצלחה הכמותית, אני רוצה לציין שתי הצלחות נוספות בשני רבדים שונים:


1. הרובד הקהילתי - זה היה בהחלט מרשים ומספק לראות את חברי הקהילה נרתמים למטרה כל כך ראויה. לכולנו יש דברים טובים וחשובים לעשות בשישי, ועדיין, רבים כ"כ הגיעו, גם אחרי משמרת לילה בעבודה, גם חברים עם משפחות וילדים וגם כאלה שהטריחו את עצמם מרחוק ועוד ביום יפה שכזה ולפני כניסת השבת. למרות שהאירוע הוא בחזקת "תרומה לקהילה", אני מרגיש כאילו אני זה מי שתרמו לו, גם ברמה של הגיבוש החברתי וגם ברמה הערכית של "למה בכלל אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומה הרף הערכי של להיות חבר בקהיל טולקין הישראלית עם כל מה שמשתמע מכך.


2. הרובד התרומתי - מעבר להצלחה בצביעה (חשוב לציין שאם הבית ונציגי חברת אנוש מרוצים מאוד מאוד מהתוצאה הסופית, גם אם אפשר היה להוסיף שכבת צבע נוספת בכמה מקומות, ללכלך פחות ולהצליח להסיר חלק מהכתמים שאפילו רוקח הרעלים הראשי של הקהילה לא הצליח להסיר...) חשוב לי לציין את הנושא האנושי. למי שבמקרה לא שם לב, עבדו איתנו בני ושלום, אהובה וויולטה וגם מרי וסשה הסתובבו בינינו. הם אכלו איתנו, וצבעו איתנו וניקו איתו ועזרו בכל יכולתם, ואנחנו התייחסנו אליהם כאל אנשים נורמאלים לחלוטין, ביקשנו עזרה, דרשנו רמה ודיברנו בגובה העיניים וזה דבר מאוד מאוד לא שגרתי עבור האנשים הללו, שרגילים להיות דחויים בשולי החברה. מעבר לכל ההצלחות האחרות, בעיני, זו ההצלחה הגדולה מכולן.


בקיצור, תודה רבה לכל מי שבא, וגם למי שניסה ולא הצליח (אך יבוא בפעם הבאה). אני התגאתי בעצמנו היום.


אמיר


רן בר-זיק

אכן, אם טולקין היה בחיים אני בטוח שהוא היה גאה בנו.


בדרך אני ויאיר דיברנו שכמה כיף להיות חבר בקהילה שיש בה כל כך הרבה אנשים איכותיים שתורמים מזמנם וממרצם - לא רק עבור התחביב שלהם אלא גם עבור הקהילה והחברה בארץ.


אני נהניתי כמו במפגש (אפילו שהיה פחות זמן לדבר) ויצאנו עם תחושה מאד טובה שעזרנו איפה שהיו זקוקים לנו. האמת היא שגם העבודה היתה הרבה פחות מאומצת ממה שחשבתי: כש-18 איש מתנדבים למטרה אחת הכל הופך להיות פשוט, גם צביעה של 10 חדרים.


אני יודע שכמה אנשים ירגישו יותר טוב היום ובימים הבאים בגלל מה שעשינו, וזה שווה המון.


תודה לכל מי שהגיע, יום ו' בבוקר הוא שעה בעייתית מאד לכולנו ומי יודע זאת יותר ממני, אבל בסופו של דבר זה היה כיף.


שמרית (Arien.)

אמנם נאלצתי לקום בשש בבוקר בשביל זה, אבל היה שווה (ושנ"צ של ארבע שעות חיפה על זה).


ברמה התרומתית, זה היה רעיון מצויין. אני חושבת שבאמת שיפרנו לכמה אנשים את איכות החיים ומספק מאוד לדעת את זה ולראות עוד אנשים שעושים את זה ומרגישים ככה. אני מחכה לפעילויות הבאות.


ברמה הקהילתית, כמו תמיד היה כיף לפגוש את כולכם. במיוחד שהיו לא מעט חבר'ה. כמו כל מפגש הייתה אווירה מאוד טובה ונעימה והיום היפה תרם גם הוא. לאווירה גם הוסיפו אדי הצבע והטרמפנטין שמיסטלו את כולם. במרתף היה ממש אחלה ומצחיק ביותר. אני רק ממש שאורי לא נבהל יותר מידי כשהוא גילה שהוא כלוא במרתף עם המרעיל (עמרי) והשוחטת (אנכי). רק אוסיף שארזה מאוד הייתה חסרה שם... אחר כך הלכתי לקנות אוכל לצהריים עם שירלי (כן, יואל. אני זוכרת).


היה יום מוצלח ביותר ואני מקווה שיהיו עוד כאלה.


כל הכבוד והמון תודה לאמיר ושירלי.


מוטי (הורמיז)

היה מוצלח מאד! הגעתי עם ראובן, יואל ויוליה באיחור סביר של חצי שעה, ולהפתעתנו, חוץ מעמרי שהתברבר בדרך, כולם כבר הגיעו. די מהר, אמיר העמיד את הנוכחים בח' (האם התוכניות לפלוגה הטולקינאית קמו לתחייה?) והחל בחלוקה לקבוצות. אמיר כמובן טרח להתעדכן ולשאול אם למישהו יש בקשות מיוחדות לגבי הרכב הקבוצות. כמובן שביקשתי מיד שלא להתשבץ עם ראובן, ובאופן לא מפתיע, הקבוצה הראשונה ששובצה לצביעה כללה אותי ואת ראובן ונופר. למרות החברה הבעייתית (ולא בגלל נופר כמובן...) היה נחמד מאד. אמנם היה חום איימים בהתחלה בחדר המחניק שעבדנו בו, אבל בהמשך התאוששנו קצת (ויכולנו גם לפתוח את החלון) ועברנו למצב רוח הרבה יותר משועשע, עד שלבסוף החלטתי לנצל קצת את הזמן לפעילות סכוליסטית, וביקשתי מראובן שיעור מבוא פרטי למוזיקולוגיה, שהיה מעניין מאד, ואני בהחלט מקווה שנוכל להמשיך במפגשים הבאים. ראוי כמובן לציין את משפט הפתיחה של הקורס בו הגדיר ראובן מוזיקה כ "משהו שששומעים בצורה כלשהי בתנאי שהוא לא יוצא מהפה של רן". לאור השירה הווגנית שעלתה מהקומות התחתונות, אני חושב ש (אולי) חוץ מרן עצמו, כל הנוכחים באירוע יכולים לחתום על ההגדרה הזו בהסכמה מלאה.


אין ספק שקשה לומר שאנחנו סיידים מקצועיים, כפי שניתן לראות מכך שרבים מאיתנו יצאו מהמבצע כשהם נראים זקנים בהרבה מגילם האמיתי, חלקם באשמתם הם, וחלקם, כמו נצר שחטף רולר בראש ממני (בטעות) ומברשת בפנים ממור (בכוונה) באשמתם של אחרים. ובכל זאת, אני לא יודע מה היה המצב בקומות התחתונות, אבל מנקודת מבטי לפחות, העסק התנהל בצורה יוצאת מן הכלל. אמיר ושירלי הגיעו לעיתים קרובות לוודא שכולם מקבלים שתייה, היה מספיק ציוד, ובסוף, כשרן הבין שאין סיכוי ששלושתנו נתגבר על הגזרה שלנו לבד, קיבלנו תגבורת רצינית וההספק היה בהתאם. הארוחה בסוף הייתה נעימה והאווירה, כמו תמיד, קהילתית.


אז תודה לראובן על הטרמפ, החברה והשיעור המחכים, לנופר שהצליחה לסבול אותי ואת ראובן ביחד למשך חצי יום, לנצר שלא הרג אותי אחרי שדאגתי לסדר לו גוונים חדשים בשיער, ולאמיר, שירלי ורן על הארגון והפיקוד בשטח וכמובן לכל מי שהגיע. הלוואי שנזכה להיענות ומוטיבציה שכאלו גם בפעילויות הקהילתיות הבאות.


תמונות

צולמו בפלאפון של אמיר ומכאן האיכות הירודה


Truma1.jpg

טל (השועל) רן ונצר


Truma2.jpg

ראובן ונופר


Truma3.jpg

רוני ושירלי (ויואל מציץ)


Truma4.jpg

עמרי


תגובות נוספות ניתן למצוא בפתיל הסיכום בפורום


חזרה לחלק האירועים