תולדות הקהילה2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קהילת טולקין הישראלית 2000-2006

מחבר: רן בר-זיק


המסמך הזה נולד מתוך צורך ודרישה של הרבה אנשים לדעת "מה היה" לפני שהם הגיעו. תולדות הקהילה 96-99 הוא מסמך חשוב, כך הם אומרים, אבל אנחנו כבר מתקרבים לסוף 2006 ואנחנו רוצים לדעת – איך הקהילה הגיעה לאן שהיא הגיעה?

ואכן דרוש מסמך שיסביר איך הגענו, ממצב של פורום קטן שמונה עשרים אנשים לקהילה מפוארת עם מבנה מגובש, כנסים המתקיימים כמה פעמים בשנה, תאים וקבוצות שונות.

ניסיון כזה אכן נעשה, לפני כשנתיים. התאספנו אילן שמעוני (מנהל הפורום דאז) ואני ואילן אמינוב (מנהלי פורום בעבר) וניסינו להעלות את כל מה שעבר עלינו על הכתב. הניסיון היה סוג של קתרזיס. בתור מנהל פורום אתה צובר הרבה לחצים ומתחים והכתיבה היתה סוג של פריקת מתחים, אבל התוצאה, אפעס, לא היתה ראויה לקריאה. כפי שרוני רוחקין, אחד מחברי הועד טען ובצדק, המסמך הראה רק את המשברים והאסונות שהתרחשו ולא את הדברים הטובים. במסמך הזה אני אנסה להראות את הדברים המשמעותיים שקרו בקהילה. הדברים הטובים והרעים, מנקודת המבט שלי.


מפורום לקהילה ותור הזהב 2000-2001

המסמך הקודם - תולדות קהילת טולקין הישראלית 1996-1999 השאיר אותנו קצת מבולבלים וחוששים בפורום חדש, במערכת אורט, לאחר שנטשנו את החיק החמים והבטוח של קהילת IOL. הדיונים בתחילה היו מהוססים, אך מסתבר שהעליונות הטכנולוגית של אורט על IOL ניצחה והתחילו להצטרף אלינו עוד אנשים. אבל עדיין היינו פורום קטן ולא קהילה. השינוי החל בערך באמצע שנת 2000, כאשר ביולי 2000 הוקם 'אתר הקהילה', אתר שהוקם על ידי אילן שמעוני (זארן) ובמקום האתרים הפרטיים דאז (האיש והאגדה ונומנור) הוא היה בניהול "קהילתי" והוגדר מראש כמשאב קהילתי. באוקטובר באותה השנה נערך המפגש הראשון שמנה חמישה אנשים, המפגש הזה פתח פתח למפגשים נוספים, שהשני שבהם התקיים כבר מספר ימים לאחר הראשון. כך, חצי שנה לאחר שנת 2000 התחלנו חברי הפורום להגדיר את שלושת האתרים והפורום בתור 'קהילה' ולא בתור פורום. אך עדיין היתה זהות מוחלטת בין מנהל הפורום למנהל הקהילה.

לאילן שמעוני היה תפקיד מכריע בחישול ובעיצוב זהות הקהילה. באמצעים שלעיתים גבלו בדיקטטורה הוא אכף תרבות דיון קשוחה מאד על הפורום, לעיתים לא בלי מרידות והתמרמרויות. אבל אכיפה נוקשה של תרבות דיון גרמה לפורום להיות טוב יותר, זארן הפסיק את מלחמת התרגומים בין אוהדי לוטם ללבנית, צמצם את דיוני הדת הטולקינאית וכיוון גבוה לדיונים סכולאסטיים. ואכן הפורום עשה את דרכו לשם בשקט ובבטחה. החל מה שוותיקי הפורום זוכרים כתקופת "תור הזהב", תקופה שבה הרבה אנשים איכותיים דנים בפורומים, שיש תנועה פעילה בפורומים אך לא תנועה פעילה מדי, שהאתרים מתעדכנים להם בנחת – היתה תחושה של נינוחות וצמיחה רגועה. מאד נהנינו להיות ביחד ולכתוב ביחד.

במקביל, בערך באמצע שנת 2001 החלה להתגבש ההנהגה של הקהילה. אילן שמעוני קיבץ סביבו שני אנשים – עמרי ג. (אלרוהיר) ואנוכי. שלושתנו נקראנו 'הטריומויראט' ויחדיו התייעצנו בנוגע לעניינים שונים בקהילה – ובמיוחד בכל מה שנוגע לניהול הפורום וההתנהלות של הקהילה הצעירה.

בהחלט ניתן לומר 'מי שמכם?'. אף אחד לא מינה אותנו, לא התנהלו בחירות או דיון פתוח והטריומויראט היה גוף חשאי. אבל כשחושבים על זה, אילן שמעוני היה מנהל הפורום ואני הייתי מנהל האתר הפעיל, שנינו סמכנו על עומרי מספיק כדי להתחשב בדעתו. זו לא היתה "הנהלה" רשמית עם סמכויות וחלוקת תפקידים אלא פשוט שלושה חברים שנפגשו מדי פעם על כוס קפה ודיברו הרבה מאד על טולקין ודי מעט על העתיד של הקהילה. מיעוט החברים בקהילה והנינוחות הכללית ששררה בה, ביטלה את הצורך בהיררכיה.


הגל העכור ותקופת הסרטים דצמבר 2001

ללא ספק הקהילה התקדמה והתקדמה היטב. אבל המהפך האמיתי החל עם הסרט הראשון של ג'קסון על פי טולקין שיצא לאור בדצמבר 2001. לא ידענו מה תהיה ההשפעה של הסרט, קשה לי להאמין שמישהו שיער שהוא יהיה כל כך משפיע או כל כך פופולרי. את הסרט ליווה אחד מההישגים הגדולים של קהילת טולקין הישראלית – בזכות עבודה דיפלומטית של עומרי, הוא וזארן סייעו למתרגם הסרט והם יחד עם הקהילה זכו לקרדיט בולט ואף – 20 כרטיסים לטרום הבכורה והכרה של מפיצי הסרט 'פורום פילם' בקהילת טולקין הישראלית, הכרה שבעטיה הוזמנו לשתף פעולה עם אגודת המד"ב, שהכירה אותנו היטב לפני כן. ההכרה החיצונית נעמה מאד לחברי הקהילה בתחילה. נורא נעים לראות חברים מהקהילה מהללים את הפורום שבו אתה משתתף באופן קבוע ב'גיא פינס' בערוץ 3 למשל או בכתבה ארוכה ב'הארץ'.

הבעיה היא שהפרסום הרב של הסרט ושל הקהילה גרם למה שעד היום וותיקי הקהילה קוראים 'הגל העכור'. מאות אנשים ביום הסתערו על הפורום וכתבו בו, שני האתרים קרסו מרוב עומס המבקרים וכל חברי הקהילה היו אובדי עצות.

האמת היא שזה קצת לא פייר לקרוא ל'גל העכור' בשם הזה. מדובר היה באנשים שבסך הכל רצו להכיר יותר טוב את טולקין. הבעיה היא שהקהילה כלל וכלל לא היתה ערוכה כלפיהם. במקום פורום היררכי ומוסדר קיבל את פניהם פורום נינוח, שבמקום ניהול תקיף היתה נהוגה בו אמנה חברתית שבמסגרתה המנהל לא יכול היה להשעות אף חבר. במקום מערכת אתרים משוכללת, עמדו בפניהם אתר אחד פעיל ואתר קהילה חצי פעיל. הפורום הוצף והקהילה כמעט קרסה.

בכינוס חירום של הטריומויראט הבנו שאנחנו צריכים שינוי כיוון. החלטנו להקשיח את אופי הניהול בפורום. לקחתי את המושכות לידי. במפגש פורום שהתקיים בפברואר 2002 נערכה הצבעה בקרב ותיקי הפורום (שנה ומעלה בפורום) והוחלט להרחיב את סמכותו של מנהל הפורום ולהפוך את הניהול מניהול פתוח וליברלי לניהול דיקטטורי שבו למנהל יש סמכויות מלאות והאמנה החברתית בוטלה.

מדובר אולי היה בנקודת מפנה חשובה ביותר – מקהילה קטנה בעצם הפכנו את עצמנו לקהילה גדולה ונוסד המבנה ההיררכי הראשון – מנהל הפורום ו'צוות המחיקה', חברי פורום ותיקים שמונו על ידי מנהל הפורום וניתנו להם סמכויות עריכה ומחיקה. ברגע שהמבנה ההיררכי הראשון התגבש, הכל היה עניין של זמן. הפורום החל להתמצק, למרות שעדיין שררה בו בוקה ומבולקה, אך הכיוון היה ברור: כן! חזק וברור לדיונים סכולאסטיים ולחתירה לידע. הפרוייקט הראשון – האנציקלופדיה של ארדה יצא לדרך ולא פחות מעשרים מתנדבים מוכשרים ובראשם עדן ונהורסט ז"ל בנו אנציקלופדיה טולקינאית בת יותר מאלף וחמש מאות ערכים וארבעה חודשים מאוחר יותר – אטלס טולקינאי. עד סוף שנת 2003 היו עתידים לקום לא פחות מעוד שלושה אתרים אדירים כאלו – שר השאלות, ההיסטוריה של ארדה ואלדאלמבה שכל אחד מהם מהווה דוגמא ומופת לפעילות משותפת כלל קהילתית שבה מתנדבים תורמים במסגרת קהילתית שלא על מנת לקבל פרס.


2002 – שנה של מהפיכות

חוץ מהאנציקלופדיה של ארדה, באפריל 2002 התרחשו עוד שני אירועים קהילתיים חשובים. הראשון הוא המעבר למערכת החדשה של אורט, שאפשרה גמישות עיצובית וניהולית גדולה יותר והשני הוא השתתפות קהילתית ראשונה בכנס.

אני חושב שזארן, שדרכו תמיד היתה ברורה, הגה את הרעיון הראשוני של ההצטרפות לכנס פנטסי.קון, כנס של אגודת המד"ב הישראלית שעסק בפנטסיה. ניתנו לנו שתי הרצאות בכנס וההצלחה הפתיעה אפילו אותנו. המהפך המחשבתי מ'נחכה למישהו שיארגן לנו תכנים' ל'נארגן בעצמנו' הוא מהפך לא פשוט בכלל. אבל אני חושב שאפריל 2002, כאשר כעשרים מחברי קהילתנו הגיעו לכנס והתכנים שלנו זכו בו לפופולריות אדירה, מהווה גם כן אבן דרך חשובה.

2002 היתה גם שנת שיא של מפגשים, ממוצע של מפגש כללי אחד בכל חודש והמון מפגשים קטנים בין לבין. המפגשים האלו גיבשו מאד את הקהילה ואת חבריה ועזרו ליצור את 'הזהות הקהילתית' המפורסמת. רבים מחברי הקהילה היום הצטרפו באמצעות המפגשים המרובים שהפכו מאותה שנה למסורת של ממש. הפן הקהילתי זכה לחיזוק נוסף כאשר באוגוסט 2002 הוקם פורום קהילה, פורום שהוקדש לענייני קהילה בלבד וריכז את כל דיוני האופטופיק שאיימו לחנוק את הפורום הקודם. בהמשך קמו גם פורומים יעודיים נוספים – פורום שהוקדש לשפות, שהוקדש ליצירות פוסט טולקינאיות, פורום שמוקדש לסרט ופורום שהוקדש לדיונים טולקינאיים 'רגילים' בניגוד לפורום הקיים שהוקדש ל'מחקרים'. ששת הפורומים האלו הצליחו להכיל בנוחות את מאות המבקרים ללא יצירת עומס. אילן אמינוב, המנהל דאז, יצר מערכת ניהול משוכללת הכוללת מנהלי פורומים ו'טרול פטרול' – עוזרים אשר פיטרלו בפורומים הפתוחים ומחקו מיידית הודעות של טרולים ומזיקים שונים. בהנהגתו של אילן אמינוב הפורומים פרחו ושגשגו מכל הבחינות.


בספטמבר באותה השנה הטריומויראט המנהל את הקהילה החליט שיש צורך בהרחבה. ואכן בפגישה היסטורית זומנו כל בכירי הקהילה שעמם היינו בקשר – האנשים הבולטים בפורום, כותבי המאמרים והמתרגמים. כל אלו שעזרו, משנת 2002 ואילך, לפתח את הקהילה. המוזמנים היו דני אורבך, אילנה בוגוד, שירלי לירון, רוני רוחקין, איתי נחמיאס, אילן אמינוב שהחליף אותי כמנהל פורום ב 15 למאי 2002 וכמובן אילן שמעוני, עומרי ואני. במפגש הוחלט שיש צורך בהפרדה בין תפקיד ניהול הקהילה לבין תפקיד ניהול הפורומים. לראשונה הוצהר שיש הבדל בין הקהילה לבין הפורומים. בין מה שמתחולל ברשת לבין מה שמתחולל מחוצה לה. אילן שמעוני בחר לכנות את הגוף שהתכנס בשם Secret Masters Of Fandom או בקיצור סמו"פים. וכיאה וכיאות לשמו, הגוף הזה נותר סודי. הסיבות לסודיות היו רבות – חלק מהסמו"פים לא רצו להיות מזוהים עם 'הנהגה' כלשהי, חלק חששו מהתמרמרות וניסיון של חברי פורום אחרים לנסות ולהיכנס ל"הנהלה" וחלק טענו שמדובר בהיררכית יתר. לאחר שנערכה הצבעה, הוחלט לשמור על סודיותו של הגוף שבסופו של דבר החליט והכתיב את מדיניות הקהילה באופליין ובאונליין. שוב נשאלת השאלה – מי שמכם? מי בחרכם? התשובה היא שאף אחד. הסמו"פים היו אנשים שבתכל'ס ניהלו וחוללו את הדברים – אתרים, פורומים, תרגומים ומפגשים. דברים שבסך הכל הרכיבו את הקהילה ולכן היתה להם את הזכות להחליט מה יהיה מסלולה.


סוף 2002 והסרט השני מצא אותנו עם מערכת פורומים מסודרת, עם הנהלה מגובשת וחזקה והיררכיה ועם מערכת אתרים טובה. הצלחנו להתגבר על גל המצטרפים החדשים ולקלוט חלק מהם. וגם התחלנו לחשוב על פריצה אל התחום האופלייני – כלומר השתתפות ואף ארגון כנס משלנו והקמת ארגון רשמי שייצג אותנו.


בדצמבר 2002 פנתה אלינו דניאלה הראל מארגון סטארבייס – מועדון מסע בין כוכבים בישראל בהצעה קצת משונה – להשתתף בארגון כנס שיתקיים בסינמטק בפסח. בהתחלה המחשבה על קיום כנס תחת קורת גג אחת עם חובבי מסע בין כוכבים נראה לנו משונה, אך לאחר דיון הבנו שהדרך היחידה שלנו ללמוד על ארגון כנסים ותפעולם הוא באמצעות שיתוף פעולה. אלינו הסתפחו גם חובבי באפי ציידת הערפדים בישראל. במהלך ארבעת החודשים הקרובים עסקו הסמו"פים בקדחנות בארגון הכנס, בהנחייתה הברוכה של דניאלה הראל וחברי סטארבייס שלהם היה ניסיון רב בארגון כנסים. אילן שמעוני ואשתו איילת תרמו מאד מכשרונם וממרצם והעבודה הקשה התישה אותו מאד, אך בסופו של דבר הכל השתלם.


בעוד שנת 2002 היתה שנה של מהפיכות שהניחו את הבסיס לצמיחה, שנת 2003 היא השנה שבה הצמיחה התרחשה בפועל. בפברואר החלפתי את אילן אמינוב בתור מנהל פורום והרחבתי את צוות ניהול הפורומים. הפורומים צמחו במידה בלתי מבוטלת ובשיאם הגיעו לממוצע יומי של 19 הודעות יומיות בממוצע לחודש. על הפורומים חלשה מערכת ניהול משוכללת שהקים אילן אמינוב – מנהל פורום משנה אחד לכל פורום וצוות שלם של עוזרים שנקרא 'הטרול פטרול'. חברי הטרול פטרול סרקו את הפורומים יומם וליל והכחידו כל פרובוקציה שהיא או תגובות לא נאותות. בשיאו מנה הטרול פטרול לא פחות משנים עשר איש: עדן ונהורסט ז"ל וטל כץ (החברים הראשונים), נופר, יאיר קוצר, יאיר גלס, עמית, אור ענבר, אור גלור', רמי, רוני, דני ואחרים.

2003 – שנה של פריחה חסרת מעצורים

אפריל 2003 הגיע ואיתו גם כנס 'אבק-כוכבים 2003'. הכנס הצליח הרבה מעל המצופה וההרצאות על טולקין היו מלאות בקהל. בין המרצים היה אפשר לפגוש את אילן שמעוני המסכן שהרצה פעמיים, את דני אורבך, את שירלי לירון, את רוני רוחקין ואפילו אותי. כולנו הענקנו ותרמנו מאד לכנס אבל אף אחד מאיתנו לא הגיע למאמצים של אילן שמעוני שהודות לו הכנס הצליח. הדוכן הקטן שהקמנו מכר דיסקים של שירי שר הטבעות מאת דרור רינצלר בכמויות שהפתיעו אפילו אותו, ניפק כתובות בטנגוואר לכל דורש והשמיע את הדיסק של דרור רינצלר בלופ אינסופי ששיגע את המתנדבים. ההנאה האדירה שהפקנו מהכנס והאושר שנגרם לנו מההבנה שלטולקין יש קהל בארץ לא ניתנים להסבר במילים. יש לי ספק אפילו אם גן העדן נראה כמו אותם ימים קסומים באבק כוכבים 2003.


הצלחת אבק כוכבים 2003 העלתה את הקהילה על המפה וגרמה לסמו"פים לחשוב ברצינות על הקמת ארגון עצמאי משלנו. לאחר דיונים מרובים החלטנו לבסוף להקים ארגון לא סטנדרטי – במקום מועדון חברים עם הרשמה, דמי חבר והרבה מאד כאב ראש החלטנו על עמותה קטנה, שבה יהיו חברים טולקינאים תורמים בלבד – משהו בסגנון הסמו"פים. לאחר דיון ארוך בפורום סגור שהוקם במיוחד עבור הנושא, גדעון אורבך ואנוכי גיבשנו תקנון מוסדר שקיבל את אישורם של אילן אמינוב, אילן שמעוני, אילנה בוגוד, איתי נחמיאס, דני אורבך , יובל כפיר, עמרי גלזנר, רוני רוחקין ושירלי לירון שהיו החברים המייסדים של העמותה שהוקמה לבסוף באופן רשמי וחוקי במרץ 2004.


במאי 2003 התקיימה גם פגישת פסגה עם ד"ר עמנואל לוטם, מתרגם המהדורה החדשה של שר הטבעות שלאור הביקורת הנוקבת עליו במהלך 'מלחמת התרגומים' הזכורה לרע, סירב לשתף פעולה עם הקהילה. בפגישה התנצלו בפניו אילן שמעוני ודני אורבך על ההשמצות שהיו בפורום והעניקו לו תשורה בשם הקהילה. כמו כן הובטח לו שכנס אבק כוכבים הבא יוקדש לו ולפועלו. ואכן, אבק כוכבים 2004 הוקדש לעמנואל ונערך טקס פיוס פומבי שחתם סופית את הפרשה העגומה והאפילה בתולדות קהילת טולקין הישראלית.


ב 2003 לא היו עוד אירועים יוצאי דופן, מלבד גידול חד במספר המבקרים באתרים, בפורומים ובמפגשים. במקביל גם הצטרפו חברים חדשים לגרעין הקשה של הסמו"פים – גיא דואר, גבריאל בן הרוש ואנשים נוספים. הידע הטולקינאי פרח באותה תקופה ורבים החלו לקרוא את כרכי ההיסטוריה של הארץ התיכונה והחל מסע לכיוון העשרת הידע הטולקינאי. רשת האתרים של נומנור הושלמה ואת פני הגולשים שהגיעו בגל המבקרים של הסרט השלישי קיבלה קהילה הרבה יותר מגובשת והרבה יותר יציבה. חברי הקהילה ידעו שבתום עידן הסרטים כמות המבקרים בפורום תרד ורובם גם ציפו לחזרת הימים הנעימים שבהם לא היינו מוצפים בהמוני מבקרים והקהילה היתה יותר מבוגרת. ואכן תחזית זו התממשה בשנים הבאות.


2004 – התארגנות מחדש

שנת 2004 מצאה אותנו מגובשים, חזקים ועם הרבה תוכניות לעתיד. בפברואר 2004 פרשתי מתפקידי כמנהל פורום והחליף אותי בתפקיד אילן שמעוני שהביא עמו תפיסה שונה לחלוטין של ניהול פורום.


באפריל התקיים כנס אבק כוכבים 2004 שהצליח אף להתעלות על קודמו מבחינה תוכנית ופיננסית. בכנס הכרזנו באופן רשמי על הקמת עמותת טולקין הישראלית. הסמו"פים חדלו מלהתקיים בתור גוף ו-ועד העמותה בראשותו של אילן שמעוני החל לנהל את העמותה. בתחילה היו לנו חילוקי דעות משמעותיים בנוגע ליחסים בין הקהילה לעמותה. האם העמותה צריכה לנהל את הקהילה? האם יו"ר העמותה יכול להכתיב למנהל הפורום מה לעשות? האם הוא יכול להכתיב למנהלי האתרים מה לעשות? המחלוקת הזו היתה המחלוקת החמורה ביותר שחווינו מאז מלחמת התרגומים כאשר הועד התחלק לשני מחנות – אחד שתמך בפיקוח ובשליטה מלאה על הקהילה והשני שתמך במתן עצמאות מסוימת למנהלי הפרויקטים. לבסוף, לאחר שהבנתי שהמשבר יצא מכלל שליטה, החלטתי להתערב ואחרי מו"מ ממושך פרסמתי את ההודעה הבאה שהוסכמה על הכל.

תפקיד העמותה העיקרי הוא כלפי חוץ: ייצוג של קהילת טולקין בפני גורמי חוץ, יזמות של אירועים וכנסים וכגוף פיננסי. מטרת העמותה היא לא "לנהל" את הקהילה. קהילת טולקין הישראלית היא גוף עצמאי שלא יכול להיות "מנוהל" מלמעלה. להזכירכם, רוב מוחץ של חברי הקהילה אינו חבר בעמותה, חלק גדול מהאנשים המשפיעים והמנהיגים אינם חברים בועד או בעמותה. ניסיון לנהל את הקהילה על ידי חברי הועד יגרום לקטסטרופה - דוגמא לכך ראינו בימים האחרונים.

העמותה לא נוסדה ככלי לניהול הקהילה או הפורומים, בעניין הזה הסתדרנו מצויין, כחמש שנים בקירוב, ללא פורמליזציה. מנהל הפורום פעל לטובת הקהילה, עבד כפי שהקהילה רצתה וכפי שהסמו"פים רצו ולבסוף פרש כשהגיע זמנו גם בלי חוקים וכללים. אתרי 'נומנור' ואחרים תמכו בקהילה גם בלי שהיו כללים מחייבים ועמותה שתסדיר את החוקים הללו. הטרול פטרול עובדים למען הפורומים גם בלי חוקים פורמליים המכפיפים את המנהל לעמותה. כפי שהבטחנו לחברי הקהילה - סדרי הקהילה הפנימיים לא משתנים. נכון שמנהל הפורומים יתייעץ בחלק מחברי הועד ואנשים אחרים - אבל הוא יעשה זאת כי כך זה נהוג, כי כך עשו כל המנהלים לפניו לפני שהיה אפילו ועד, כי הוא חייב להתחשב בשאר חברי הקהילה המשפיעים - אסור לנו לחייב אותו לעשות כן בגלל חוקים או תקנות.

אותה הודעה הגדירה לעתיד את תפקידה של העמותה. לא גוף מנהל, לא גוף מכוון אלא גוף מייצג בלבד. הוסכם שניהול הקהילה בפועל יהיה בידי האנשים 'העושים' – קרי מנהל הפורום וצוותו ומנהלי האתרים. העמותה רק תארגן את הכנסים מבחינה פיננסית. אז עוד לא הבנו שסללנו דרך חדשה לניהול ארגוני או יותר נכון דרך ישנה-חדשה.


ביולי 2004 נבחרתי לתפקיד יו"ר עמותת טולקין הישראלית והחלתי במהלך של רפורמות שנועדו לפזר סמכויות ומטלות לאנשי הקהילה הבכירים – בין אם הם חברים בועד או בין אם הם לא. וכך עמוס בן ישראל החל להוציא את החץ האדום, טל כץ ואילן אמינוב קיבלו על עצמם את עול ארגון הכנסים ואנשים נוספים נכנסו למעגל המרצים, המארגנים ומנהלי הפורומים. גבריאל בן הרוש קיבל מאילן שמעוני את מפתחות הפורום והחל לכהן כמנהל פורום. בתפקידו הוא ניסה לעשות מספר רפורמות ועד היום הוא מצטייר כאחד ממנהלי הפורום היציבים והאמינים ביותר שיש. בהחלטה משותפת ייסדנו שוב את הטריומויראט – אבל הפעם באופן גלוי. את הטריומויראט מרכיבים גבריאל – בתור מנהל הפורומים, אילן אמינוב בתור מנהל תחום האופליין ואני בתור מנהל האתרים ותחום האונליין. הטריומויראט נתמך מצד אחד בעמותה, האחראית לתחום הפיננסים ולתחום הייצוגי ומהצד השני בגוף שנקרא 'הגרעין הקשה' המכיל את כל המרצים, כל חברי הסגל בכנסים, כותבי המאמרים וכל אלו שתורמים ועוזרים באופן מקיף ומתמיד לתחזק את קהילת טולקין הישראלית על שלל אתריה, פורומיה, מפגשיה וכנסיה.

ביולי 2004 נוסד אחד מהגופים היותר משפיעים בקהילה – המחתרת הירושלמית – תא ירושלמי שהחל להתפתח משלושה אנשים והיום הוא תא אליטיסטי שוקק חיים ופעילות. בניגוד לתאים אחרים בארגונים אחרים, המחתרת לא רק שהשכילה שלא להתנכר לקהילה ממנה היא באה, אלא תרמה לה שלל של ביטויים, הומור והווי קהילתי. בעקבות המחתרת, שהפכה לפומבית, הפך לפומבי גם פורום מ.א.ש., התא התל אביבי שנוסד ב 2002. שני התאים נכון לעכשיו מקפידים לקיים פעילות כל שבוע. התא הירושלמי ביום חמישי ופורום מא"ש ביום שישי. היום למפגש רגיל של אחד התאים מגיעים הרבה יותר אנשים מאשר הגיעו למפגש הראשון.


ב2004 גם התרחשו שתי טרגדיות איומות בקהילה. באוגוסט 2004 עדן ונהורסט ז"ל, חבר בכיר בקהילה ואחד מהתורמים הגדולים לאנציקלופדיה של ארדה ולקהילה, שם קץ לחייו בתחילת שירותו הצבאי. חודשיים לאחר מכן התבשרנו על הרצחה של תפארת טרטנר הי"ד, חברת פורום צחקנית ועליזה שהשתתפה בעיקר (אבל לא רק) בפורום יצירות.


2004 היתה שנה של התעצמות ארגונית. אם 2002 ו 2003 היו שנים של פריחה חסרת רסן, 2004 היתה שנה של התארגנות מחדש לסוג אחר של פעילות – פחות פעילות אונליינית בפורומים ויותר פעילות במסגרת כנסים, מפגשים ופעילות תאים.

2005 – שנה של עוצמה

זרעי ההתארגנות מחדש של שנת 2004 הניבו פרי בשנת 2005. באפריל 2005 הצטרפה אלינו, לקהילת באפי ולסטארבייס, אגודת המדע הבדיוני והפנטסיה. שותף רב עוצמה זה, שאיתו היו לנו חיכוכים לא מעטים בתחילת דרכה של הקהילה, סייע להביא את עולמות 2005 – שמו של הכנס המאוחד – לשיא חסר כל תקדים. לא פחות מ 18 הרצאות טולקינאיות כולל מחזמר בקנה מידה מלא ואף סרט מקורי באורך של 45 דקות נדחסו לתוך הסינמטק ואולם אשכול פיס והביאו את כנס פסח להצלחה חסרת כל תקדים. באוגוסט 2005 קהילת טולקין ארגנה את הכנס העצמאי הראשון שלה – מיתופיה 2005. אל הכנס הצטרפה קהילת האחות שלנו – קהילת הארי פוטר לבוגרים. הצלחת הכנס – הן מבחינה פיננסית, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה תדמיתית הפתיעה אותנו מאד. באוגוסט 2005 שמנו את טולקין על המפה והוכחנו לעצמנו ולכל מי שרצה שגם בכנס עצמאי אולמות ההרצאה יהיו הומי אדם.


כפי שחזינו מראש, ב 2004 וב 2005 חלה ירידה משמעותית במספר מבקרי הפורום והחלנו לצמצם את מספר הפורומים שנוסדו ככלי להכיל את מספר המשתתפים הגבוה. ראשית נסגר פורום 'דיונים למתחילים' ואחריו נסגרו פורום 'יצירות', 'שפות' ו'סרט' (נסגר לאחרונה ב 2006). הפורומים הפכו להיות הרבה יותר אינטימיים בדיוק כפי שהיו לפני תקופת הסרטים, אך הפעם מקיפה אותם מערכת רבה עוצמה של ארגון אופלייני חזק ומארג אתרים משוכלל.


2006 – מה הלאה?

בתחילת שנת 2006 פתחתי בפרויקט אדיר בהיקפו שעדיין לא הסתיים, קיוויתי מאד לסיימו עד ספטמבר 2006 אבל הוא עדיין מתמשך וכנראה שנסיימו בדצמבר 2006. גם בלעדי פרויקט זה, 2006 היתה שנה של התעצמות – מעולמות 2006 המוצלח ועד מיתופיה 2006 המופלא שכלל הפעם 3 אולמות ולא פחות מחמש קהילות שהצטרפו אלינו. כיום קהילת טולקין נמצאת בשיא כוחה – עם מערכת אתרים משוכללת, עם מגזין דואר אלקטרוני שהגיע לגיליונו החמישים, עם פורומים פורים, עם תאים איזוריים מהנים, עם פעילויות וכנסים מרתקים.


2006 היא שנת העשור לקהילת טולקין הישראלית. עשור שבמהלכו הפך אתר קטן, עם כמה מבקרים נאמנים, לקהילה אדירה ומקיפה שיש לה השגים מרובים, מפגשים, תאים וכנסים שאליהם מגיעים מאות מבקרים. בעשור הזה היו לנו לא מעט משברים אבל הרבה יותר השגים, מחקרים, הומור, חברים והמון המון המון כיף. אנשים שמצטרפים רק עכשיו, בטוחים שהמבנה של הקהילה מובן מאליו, אבל זה לא ככה. המבנה, הקהילה, האתרים נשענים על הרבה מאד אנשים שנותנים ממרצם ומכשרונם הרב ולפעמים הנתינה שלהם, כמו הנתינה של פרודו, די נותרות בצל. למרות שיש להם את הסיפוק לראות כל כך הרבה אנשים נהנים מפירות יצירתם.


נבואה ניתנה לשוטים, אבל אני מקווה שהשנים הבאות יראו שהשיאים הגדולים עדיין לפנינו – שיאים של מחקר, של לימוד, של הבנה, של חברות ושל כיף והנאה.:


"ובכל אלה תהיה מועסק ומאושר ככל שיוכל מי להיות, כל עוד נמשך החלק שלך בסיפור. ועתה, בואה ורכב עמי!"