ריבוי לגולאסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפורומים הפתוחים, שם כל אחד יכול לבחור לעצמו כינוי כרצונו, ישנה תופעה שהתקיימה לאחר כל סרט, שבה רוב האנשים בוחרים לעצמם כינוי נוסח 'לגולאס' או 'גאלאדריאל' תוך שהם מתעלמים מהעובדה שישנם אנשים אחרים שבחרו לעצמם כינוי "נדיר" זה. כתוצאה מכך, בפורומים הפתוחים ישנם בתקופות ההצפה 4-5 לגולאסים ו 6-8 ארוונים בכל נקודת זמן נתונה.

לאחר שעוד מישהו הכריז קבל עם ועדה על כינויו 'המקורי', זהרה (דמוסתנס) הקדישה לו סיפור....


גימלי קינח את קרדומו על ירכו והטיל אותו על כתפו... הוא חייך לעצמו בשביעות רצון. "אחד עשר", חשב לעצמו, "נראה את לגולאס מתעלה על המספר בקרבון שכזה. סבורני שמספרם כולו לא עלה על חמישה עשר". לפתע הבחינה עינו בדמות בהירה בין העצים. "לגולאס!" נשא את קולו, "היכן אתה בן שדים ארור שכמוך! ספר לי כמה חיסלת ותן לי להרוס לך את היום!". דמותו המאורכת של בן הלילית התקרבה מבין העצים אל הגמד החסון. "תשעה עשר קטלתי חפרפרת עיוורת שכמוך, גמד מחילות!" קרא בשמחה לגולאס ונופף בקשתו ובאשפתו, מציג לראווה את המיתר המתפורר כמעט ואת המחסור בחצים. לסתו של הגמד נשמטה בתדהמה. "תשעה עשר?" מלמל לעצמו, "הכיצד?". "עלינו לחפש אחר אראגורן ובורומיר" קרא לגולאס, "הבה נחפש בנפרד וכך נמצא אותם במהירות". לפני שהספיק גימלי להגיב בן הלילית כבר נעלם במעבה היער.


"תשעה עשר הוא אומר", הזדעף גימלי מתחת לזקנו, "תשעה עשר". הוא הילך כך שעה קלה, מביט לצדדיו וקדימה, סורק את היער בתקווה לאתר את דמותו של אחד מאנשי החבורה, ואולי אפילו איזה אורק ששרד בו יוכל לכלות את זעמו. פתאום שמע קריאה צלולה: "גימלי! הנה אתה עכברוש שדה מרוט שכמוך! ההתחבאת במחילתך בקרב הנאה הזה?". היה זה קולו של לגולאס. "שלושה עשר", המשיך וקרא אל הגמד, "עשרה ניקבתי בחיצי ושלושה בפגיוני". "מה לך כי אתה בא ללעוג לי?!" התקצף גימלי, "הלא אמרת תשעה עשר!". פניו היפים של בן הלילית, המוכתמים בדם אורקים שחור, הפיקו תדהמה ומבוכה. "תשעה עשר?" מילמל, "לעזאזל". הוא נעלם בתוך רגע בין העצים.


"בני לילית מטומטמים.." נהם גימלי לעצמו, "מתיפיפים להם בגלימות ונזרים ולא מסוגלים אפילו לספור כמו שצריך..".


קולו של אראגורן נשמע לפתע, מבכה: "שווא נתן בי גאנדאלף את מבטחו. מה אעשה עתה?". גימלי התקרב וראה את הגבר כורע על ברכיו לצד גופתו חסרת החיים של בורומיר. "היאח!" קרא אראגורן כשהבחין בו, "ראה גמד, צאצא לשבעת אבות הגמדים, כיצד נאסף אל אבותיו שלו יורשו של דנתור!". גימלי הניח ידו על כתפו של הלוחם בעל כורחו ואמר בשקט, "בימים כאלו, כאשר המלחמה מתרגשת סביבנו, עלינו לאזור..", אך נאום הנחמה שלו נקטע על ידי התפרצותו של לגולאס לקרחת הקטנה, והתפרצות נוספת, גם היא של לגולאס. הראשון הגיע ממזרח בריצה ונעצר בהתנשמות כשהבחין בגופה. "אללי!", קרא, "הזה סופו של הלוחם?". השני הגיע ממערב וכשראה את הנעשה הניח את ידו על לוח לבו וכרע על ברכיו בצער. אראגורן וגימלי פערו פיהם בתדהמה ומילמלו זה אל זה "מה?" ו"הכיצד?" ו"איך לעזא..?". מצפון הגיע למערה לגולאס נוסף שקרא בשמחה "עשרים וארבעה!", ואז הבחין בשני הלגולאסים הנמצאים. שלושת בני הלילית הביטו זה בזה בחוסר הבנה ובתדהמה...


חזרה לקטעי ההומור