על פעמון הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדיון דני אורבך מעלה כמה שאלות על אחד השירים המוזרים ביותר שמופיעים ב'הרפתקאות טום בומבדיל': פעמון הים.
הדיון נערך בתאריך 27.08.2002.


קוכולין: מעט ידוע לנו על תולדות העידן הרביעי. ישנם הנספחים של שר הטבעות, בהם יש מידע על ההיסטוריה של גונדור קצת לאחר סיום מלחמת הטבעת ואת הסיפור הבלתי גמור של טולקין, "שובו של הצל", שלפי המכתבים אמור לעסוק בכת שטנית שקמה בגונדור ובילדים שמשחקים באורקים ועושים מעשי ונדליזם.

אך הדבר המעניין, המוזר והמסתורי ביותר הוא שיר בשם "פעמון הים" המופיע בקובץ "הרפתקאות טום בומבדיל", וזאת למרות שאין לשיר כל קשר לטום, ולו הקלוש ביותר. לפי ההקדמה שכתב טולקין לקובץ, השיר מסתמך על חלומות מטרידים שהיו לפרודו בשנות חייו האחרונות, אף כי הוא לא נכתב ע"י פרודו ומתאר אירועים שקרו בפלך בעידן הרביעי.

אני מצרף את השיר המלא באנגלית כקובץ וורד, וממליץ לכולם לקרוא ולהתרשם בעצמם מהטקסט. אני אקדים ואומר שהוא מעלה כמה סוגיות מאד מעניינות הקשורות לקסם ומסתורין בעידן הרביעי בארץ התיכונה.

למי שאין כוח לקרוא את השיר, הוא מספר על הוביט שמצא על חוף הים צדפה, מעין פעמון ים. כאשר צלצל הפעמון הגיע סירה ריקה ולקחה אותו לחופים לא מוכרים. הוא עגן בארץ מוזרה, עם נוף יפה ומסתורי, והתחיל לנדוד בה. בכל מקום שהלך שמע שירה, נגינה וריקודים, אך הוא לא ידע מי שר ורוקד. תמיד כאשר התקרב, ברחו ממנו הרוקדים. בסופו של דבר נמלא כעס וגאווה, הכין לעצמו נשק מקנים וצמחים (כמה עלוב) ודגל זהוב, והכריז על עצמו כ"מלך הארץ". הוא פקד על כל תושבי הארץ לבוא בפניו.

מכאן הכל הופך לסיוט. ענן שחור עף מעליו והוא בורח ליער בזחילה על ברכיו (ההפך הגמור מגאוותו הקודמת). שם הוא שוהה באפלה שנה ויום, ולאחר שהוא יוצא הוא מגלה שגבו כפוף ושיערו האפיר. הוא מחפש נואשות את הסירה כדי להפליג חזרה לארצות המוכרות, מוצא אותה בסופו של דבר ומגיע לנמל ממנו יצא באמצע הלילה. הוא מוצא בתים שתריסיהם ומוגפים ואנשים מתעלמים ממנו. הוא הולך בסחבות ברחובות ומדבר לעצמו, באשר איש אינו מוכן לדבר איתו - "For still they speak not, men that I meet".

השיר מעלה כמה תהיות:

1. לאן בדיוק הפליג ההוביט הזה? מהי אותה ארץ מוזרה ומי הם תושביה?

2. מהיכן "פעמון הים"? הרי אמרו לנו שאין יותר קסם בארץ התיכונה לאחר סוף העידן השלישי.

3. האם בכלל השיר הוא אלגוריה, משל, ולא מתאר אירועים "היסטוריים"?

4. האם יש על כך מידע נוסף בספרי ההיסטוריה של הארץ התיכונה?

מורמגיל: השיר גורם לי לחשוב על בתי בני האדם, הם חיפשו דרך להגיע אל המערב וכאשר כבמטה קסם הואלאר יצרו להם ארץ מושלמת הם עדיין חיפשו אחר מה שמעבר,האלמוות שתמיד חמק מהם ואת ארצם של הואלאר.לבסוף כאשר הם ניסו להכריז על ואלינור כשלהם אך כאשר הם עשו את זה הם הרסו את כל מה שכבר היה להם ועכשיו אחרי שהם חזרו הביתה חלקם עדיין מחפשים אחר האלמוות אבל הפעם הואלאר לא יבואו לעזרתם.

אלכסנדרה: קושיה 1: מדוע אתה מניח שהדובר בשיר הוא הוביט? לא נאמר דבר בשיר לרמז על כך.

קושיה 2: מדוע אתה מניח שהשיר מתאר מאורעות מן העידן הרביעי, ולא למשל השלישי? או החמישי?

תשובה 1: בהנחה שהשיר אכן מתאר מאורעות אמיתיים שהתרחשו בארדה, ואינו משל או יצירה בלתי קשורה (שירי ההוביטים אשר בהרפתקאות טום בומבדיל הם לפעמים סתם שירי שטות, ואנחנו כבר מכירים גם אגדת אלפים אחת שאין לה מטרה היסטורית, אלא חינוכית), כי אז יש סבירות גבוהה שהחוף הוא אחד מחופי אמאן. גם תהליך ההגעה (דרך שוניות גבוהות) מתאים, גם נוכחות הקולות שלא ניתן לראות את בעליהם (מזכיר מאד את האלפים של ההוביט), וגם טולקין משאיר רמז ברור בשורה: "Darkness was lying on the last shore."

תשובה 2: אני לא זוכרת שנאמר דבר חותך כזה לגבי הקסם בעידן הרביעי. הקסם הולך ודועך. זה לא אומר שאין בכלל, רק שהסיכוי למצוא מן פעמון ים כזה שואף לאפס.

הערה:
הסיפור הזה מכיל המון מוטיבים הנפוצים מאד בכל סיפורי הפיות של האיים הבריטיים וצפון מערב אירופה: האיש הפשוט המוצא חפץ קסום שמאפשר לו להגיע לארצות ה-Faerie (או מגיע לשם כתגמול על אומץ ליבו), האלפים השרים ורוקדים, אך אינם נראים, חטא הגאווה ועונשו, והחזרה לארצות התמותה כאיש זקן ושבור.
מנקודת השקפה מחוץ לאמונה ניתן לטעון כי שיר זה הוא תרגיל של טולקין בכתיבת סיפור פיות משלו בדומה לסיפורים שאהב.
אם רוצים להישאר בתוך העולם הספרותי אפשר לטעון כי בעידנים המאוחרים הורשו לעיתים בני תמותה להגיע אל הארצות הברוכות, כפי שקרה למשל לאלפווין. הסיפור הנ"ל יכול להיות על איש אחר שהגיע לאמאן, או גרסה אחרת לסיפורו של אלפווין.

דני אורבך: בהקדמה ל"הרפתקאות טום בומבדיל", שנכתבה ע"י טולקין עצמו, כתוב:

"[שיר] מס' 15, ללא ספק ממקור הוביטי, הוא חריג [מבין שאר השירים בקובץ]. הוא השיר האחרון ומקורו מהעידן הרביעי. בראשו שרבטה יד את הכותרת "חלומו של פרודו". סביר להניח כי השיר לא נכתב בידי פרודו עצמו, אך הכותרת מצביעה על כך שיש לו קשר עם החלומות האפלים והמייאשים שפקדו אותו בחודשים מרץ ואוקטובר בשלוש שנותיו האחרונות. כמו כן ישנן מסורות אחרות, המספרות על הוביטים שנתקפו ב"שיגעון נדודים", ואם הם חזרו, הם היו מוזרים ולא נגישים חברתית. המחשבה על הים היתה תמיד קיימת ברקע הדמיון ההוביטי, והחשד כלפיו וכלפי מסורת בני הלילית בכלל היתה הגישה השלטת בפלך בסוף העידן השלישי. היא לא נתבטלה לחלוטין עם המאורעות והשינויים שקרו בסופו של עידן זה".

היינו - אנו יודעים שגיבור השיר הוא הוביט ושהזמן הוא העידן הרביעי. קשה לי לראות איך אותה "הארץ המוזרה" יכולה להיות חופי אמן. איפה התיאורים של הנמלים המוארים, טול ארסיאה, ההר הלבן? באופן כללי המקום הזה נראה לי מסתורי ומוזר הרבה יותר מואלינור, דומה אולי קצת ל"ארץ הפיות" מה"נפח מווטון רבה", הסיפור האחרון שכתב טולקין. בכל מקרה, מדובר ללא ספק בפרשה סתומה ומוזרה עד מאד. קשה להבין את הכוונה האמיתית של טולקין, וזאת ללא ספק.

יובל ווליס: לעדתי אין ספק שהמקום שאליו הוא הגיע הוא ארץ הפיות. ובהקשר של הלגאנדאריום - ואלינור: החוף הלבן; החול הנוצץ כאבני חן ו'אבק הפנינים', שכמוהו דבק גם באיארנדיל כאשר בא לראשונה לטיריון, כולם מעידים על כך.

באשר לשאר השאלות - נראה שמדובר בחלום של בני אדם, שלא קשור בהכרח ללגאנדאריום (נאמר בו באחת הגרסאות הישנות שרק ספנים מזרע איארנדיל, אחת לאלף שנה, היו מסוגלים להגיע ולבקר באותם חופים).


חזרה לדיונים טולקינאיים