מי הגיבור האמיתי בשר הטבעות?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אחד מהויכוחים הרבים על 'מיהו הגיבור' בשר הטבעות.


דרור: מדוע, לדעתי, סאם הוא הגיבור של שר הטבעות.

בשר הטבעות יש מספר עצום של אירועים חשובים בהם מוכיח סאם את חכמתו צניעותו ואומץ ליבו. ברשותכם אני רוצה להתייחס רק לאירוע אחד אבל חשוב מעין כמוהו:

התפצלותה של חבורת הטבעת. פרודו עושה כאן מספר החלטות שגויות.

1. משום מה הוא חושב שהכוחות המשחיתים של הטבעת פגעו בכל החבורה אבל זה בפרוש אינו נכון. איש מהחבורה לא חשק בטבעת או תכנן איכשהו להכשיל את השליחות. חוץ מבורומיר שאישיותו הייתה שנויה במחלוקת מרגע הופעתו, אבל להסיק מהתנהגותו לגבי כל שאר החבורה הייתה טעות חמורה.

2. פרודו מחליט ללכת לבדו למורדור, החלטה שהאירועים העתידיים מוכיחים שהייתה שגויה. אם פרודו היה הולך לבדו השליחות הייתה נכשלת מעל לכל ספק

3. פרודו פועל באופן אינטואיטיבי בלי להתייעץ עם אף אחד למרות שבחבורה היו אנשים רמי מעלה כמו הצעדן. ואני כבר לא מדבר על כך שהוא נוטש את החבורה באמצע התקפה של אורקים, נניח שעל זה אפשר לסלוח לו.

ואל תבינו אותי לא נכון אני מאד אוהב את פרודו אבל עכשיו נעבור לחלקו של סאם באירוע.

סאם מוכיח כאן את יכולתו המדהימה לתפקד במצבי לחץ, הוא היחיד שמפעיל מחשבה יצירתית ומפענח את מהלכיו של פרודו למרות שהם לא היו צפויים כלל. הוא קופץ למים באומץ למרות שאינו יודע לשחות ולבסוף הוא מצליח להצטרף לפרודו דבר שמציל את השליחות. בנוסף לכך הוא עוד מספיק לקחת ציוד עזר ואת תרמילו שכמובן היה מוכן מראש כי "עמדה בו הרגשה שהם יוצאים היום".וכל זה לא מתוך רדיפת כבוד או רצון להוכיח עליונות אלא מתוך נאמנות ואהבת אדוניו. אח סאמי סאם כמה שאני אוהב אותו. תגידו מה שתגידו אבל אם הייתי צריך לבחור חבר למסע, או לשהייה באי בודד, או סתם לשתיית בירה באיזה פונדק, עם כל הכבוד לגאנדלף לצעדן לאלרונד לפרודו וכל השאר אני הייתי בוחר בסאם החכם, ובלי לחשוב פעמיים.

גרומיט: מדוע לדעתי אתה טועה.

שתי בעיות עיקריות:

1. אין ספק שסאם הוא אחד הגיבורים העיקריים של הספר אבל זה בדיוק העניין - הספר גדול ומורכב ויש בו הרבה יותר מגיבור אחד - כך שאי-אפשר לדבר על "ה-גיבור" של הספר. שים לב שבשניים מתוך ששת חלקי שה"ט סם ופרודו בכלל לא מופיעים!!

2. ככלל, בכתיבת פרוזה, הגיבור הראשי (הפרוטגוניסט) משתנה לאורך הספר, ועושה זאת בהשפעת ה"אנטגוניסט". האנטגוניסט הזה נשאר נאמן לעצמו, אבל אחראי לשינויים שעוברים על הגביור הראשי.

אם מסתכלים על סם, הרי שהוא לא השתנה כמעט לאורך הספר. הוא היה משרתו הנאמן של פרודו בהתחלה, ונשאר כזה עד הסוף - כולל טיהור הפלך. הוא אמנם התפרסם, זכה לכבוד ועבר הרפתקאות, אבל אישיותו נשארה ללא שינוי משמעותי. פרודו, בניגוד לו, גדל והתפתח לאורך הספר - מהוביט רגיל וקרתני לאחד מהגדולים - זה שאפילו סארומאן נאלץ להודות בגדולתו לקראת מותו.

וסאם הוא גם לא האנטגוניסט, היות שאין לו נגיעה לשינויים שעוברים על פרודו. הוא שם רק בשביל לעזור לו ומשמש כך כמעין תוספת לפרודו. האנטגוניסט האמיתי פה זה דוקא הטבעת (וסאורון דרכה). נגדה ונגד שליטתה פרודו נאבק ומנצח בסופו של דבר. דרך המאבק הזה הוא לומד לרחם גם על יצורים שרצה במותם בתחילת הספר (גולום), לראות לליבותיהם של אנשים ועוד ועוד ועוד. וכל זה במחיר כבד ביותר - דקירה, עקיצה, אובדן אצבע, וכמעט מוות.

יובל וליס: אולי זה בכל גולום? הרי הוא הגורם הראשי והראשון.

Guy: גולום? אמנם, הוא הרי היה הגורם הראשי והראשון, אך את זה אתה גם יכול להגיד על סאורון או גל גנדלף. חוץ מזה, מי אומר שהגורם הוא הגיבור? האם יורש העצר האוסטרי הוא "גיבור" מלחמת העולם הראשונה? (לכל מי שלא יודע, רציחתו היה הניצוץ שהדליק את חבית אבק השריפה שנקר, א אירופה ב 1914).

רן בר-זיק: סאם הוא הוא הגיבור האמתי של הספר ולמען הסר כל שמץ של ספק, אני מדבר על גיבור במובן של Hero ולא במובן של מרכז הסיפור...

סאם, בניגוד לפרודו ולקוראים, אינו מבין את כל מה שהוא עושה (לפחות לא במשמעות המלאה של העניין) אך בכל זאת, הוא קם ועושה, ללא ליאות הוא פועל למען השליחות, לא בגלל סיבות אדירות וכבדות משקל כמו פרודו, גאנדאלף, הצעדן וכיוצ"ב. אלא בגלל אהבתו לאדונו, אהבה זו גורמת לו לעשות דברים כבירים - ולמרות זאת הוא אינו משתנה - לפחות לא כמו פרודו.

קרב כל הגיבורים, סאם הוא הנוגע ללב והקרוב אלי ביותר.

גרומיט: זה שהוא "הנוגע ביותר ללב" לא הופך אותו לגיבור הראשי של הספר. רק לדמות שהכי קל להזדהות איתה. אין ספק שהוא דמות מרכזית, אבל מה לעשות? פרודו הוא הגיבור הראשי.

Y. Welis: גולום הוא אמנם כלי שרת בידי הטבעת - אבל גם הגורם לאובדנה - מה שעשוי להיות נקמה, ולו במחיר הגדול מכולם. לדעת טולקין פרודו כשל במבחן האחרון (ישנה גירסה אלטרנטיבית מוקדמת בה הוא מכריז על עצמו כשליט החדש, ומתעמת עם סאורון), ולכן הוא אינו הגיבור המושלם. אראגורן הוא הגיבור הקלאסי, שבנוי לפי כל הכללים, ואולי גם משום כך מושלם-מדי. סאם-הפשוט (כפי ששמו צריך להיות) רוב הזמן משמש כמשקיף מהצד (אם כי ב'אפילוג' שסולק הוא אמנם הופך לדמות ראשית), חסר שאיפות וקרתן. נותרנו עם גאנדאלף ועם גולום - הראשון מודע להיותו חלק מסיפור גדול יותר, מאחר והוא מייצג את המערב; גולום לעומת זאת לא חייב דבר לאיש; הוא האלמנט הבלתי צפוי, שגאנדאלף ציין בפרק 'צללי העבר'. הוא לא שייך לשום צד, והוא סבל די כדי להיות לקדוש מעונה, שגואל בסופו של דבר את העולם מהרשע.

זרנוגה: אני חייב לחלוק עליך בנקודה זו. טולקין, בשני מכתבים, הבהיר היטב שאין הוא רואה את שבירתו של פרודו תחת כוחה העצום של הטבעת ככשלון. מילותיו הן, פחות או יותר "זהו כישלון באותה מידה שגולגולת שכשלה לעמוד במהלומת קורנס נכשלה".

יש הבדל בסיסי בין גולום ובורומיר לפרודו בעניין זה. פרודו מעולם לא נכנע לטבעת - עד שזו שברה אותו לגמרי. הוא עמד בפניה ובפני (כמעט) כל פיתויה, עד שלא נותר בו כוח. גולום ובורומיר הלכו שבי אחרי מדוחי הטבעת.

בעניין גיבור שרה"ט, יש אכן קושי רב לבחור בין פרודו לסאם. שניהם גדלו מאד תוך כדי העלילה. פרודו סיים כאחד הגדולים, ולא רק בזכות הערצה לגודל מעשהו, אלא מפני שאכן נפשו, בהתמודדות האכזרית מול השפעת הטבעת, התעצמה והחכימה. רואה הוא ללב בני לילית ואדם, ומבין היטב את הווית העולם.

סאם אף הוא גדל אך הפער בינהם, שקיים היה מלכתחילה, גדל עוד יותר.

עם זאת אין להכחיש שסאם פעל מעשית יותר מפרודו. פרודו יכול היה להרשות לעצמו את ה"לוקסוס" של התמודדות עם הנטל בעוד סאם הוא שדאג לפרטי קיומם. ללא סאם פרודו היה * באמת * נכשל.

גרומיט: אני חייב להזכיר לכם שגיבור לא חייב להיות מושלם.

פרודו נכשל לא פעם, ולא היה מצליח לבצע את המשימה ללא עזרת סאם (כשם שהיה נכשל בלי עזרת גנדלף, ארגורן, פאראמיר, כל חבורת הטבעת ואפילו גולום). אבל עדין, המשימה מוטלת כולה עליו והוא זה שמבצע אותה בסוף - גם אם בדרך הקשה ולאחר שהטבעת שברה אותו. כל השאר, טובים ורעים כאחד, נמצאים שם בשביל לעזור או להפריע לו במשימה.


חזרה לדיונים טולקינאיים