מיתופיה 2011

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
גרסה מ־16:23, 23 ביוני 2012 מאת Amos (שיחה | תרומות המשתמש)

(הבדל) ←Older revision | view current revision (הבדל) | Newer revision→ (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ב- 18/8/2011 נערך בפעם השביעית כנס מיתופיה בספריה המרכזית במודיעין. בשנה זו הוצג בו לראשונה מופע המא"שואו. להלן סיכום רשמים של משתתפי הכנס מתוך פתיל סיכום הכנס בפורום קהילה:

לגוטל

נהנתי כמו תמיד מהאנשים, מהאירועים (גם אלו שהשתתפתי/העברתי), ובעיקר- מה-MASHOW!

הנה תמונה קלילה למי שפספס...

Mithopia2011-1.jpg


Moriquendi

שמחתי לפגוש את כולם ולראות טולקינאים חדשים וותיקים. המפגש ממש כיפי עם משחק הפתקים וההגדרה הכי גרועה לגנדאלף (מפי הרב"ז) - למרות שבכלל לא התכוונתי להגיע אליו,

ההרצאה של רן היתה משעשעת אם כי אני חייב להודות שלא חידשה לי הרבה.

ההרצאה של טל היתה מעניינת, שמה את "מסמכי מועדון הרעיונות" (אחד הטקסטים המרתקים אם כי פחות-נגישים של טולקין ואל תאמינו למה שרן מספר לכם עליו) בקונטקסט הרחב יותר של דרכים לקשר בין הארץ התיכונה לעולמנו.

מוטי מרצה מצויין. ההרצאה שלו היתה מעניינת ומהנה. מי חשב שדבר יכול להיות כל-כך כיפי (טוב, לחולים בו אני מניח שעדיין מדובר על משהו די מבאס)

חידון הנשר והמטאטא בהנחייתו האכזרית של עמרי אסקרלי היה משעשע עד דמעות (בעיקר של המתמודדים).

ההרצאה של גדעון הציגה והדגימה תאוריה מעניינת ואני אשמח לשמוע את הרצאת ההמשך שנרמזה.

בלטה לטובה, אפילו בכנס מוצלח שכזה, ההרצאה של דני שהפגין המון ידע בהרצאה שבפירוש היתה מעוררת מחשבה והראיתה עד כמה המלחמות אצל טולקין הן עניין מודרני. זה השתלב טוב עם ההרצאה הבאה של תני גולדשטיין שהראתה עד כמה הכלכלה בארץ התיכונה היא עדיין פאודלית - ולהציג את מרטין כאופטימי לעומת טולקין (וגם הנסיונות להמנע מספויילרים על ידי משחק 'מלא את הפערים' היו משעשעות)

ואם כבר מרטין - מסתבר שאין כמו דיון על "ריקוד עם דרקונים" כדי לפנות את "החדר של אילן" מיושביו ותודה לגדעון וסתיו שסוף סוף היה לי עם מי לדבר על הסדרה.

וכמובן, איך אפשר שלא להתייחס למאשאו שהיה מושקע ומצחיק בטירוף. חשבתי ששמעתי כמה מהדברים במוליס' אבל לא ידעתי כלום.


mime

למרות שעקב עייפות פרשתי לפני הסיום ולמרות מה שקרה ב"עולם האמיתי" ושלמרבה הצער אי אפשר היה להתעלם ממנו.

אני בעיקר רוצה לציין לשבח את התכנים בבוקר, שהיו מתאימים מאוד לילדים ואיפשרו להביא את דור ההמשך (וגם את העובדה שנראו לא מעט דורות-המשך על הדשא), גם אם למעט זמן.

נהניתי במיוחד מההרצאה של מוטי ומהחידון, שהועברו לעילא ולעילא, וגם מההרצאה של אורי עמית, שהצליחה להיות גם סקירתית ומקיפה וגם מעוררת מחשבה על הרבה עניינים.

והעיקר, טוב לראות שמיתופיה חי ובועט, אני מחכה כבר לשנה הבאה...

shilo

האם רן יצליח במשימה?

בהמשך לסרטון של רן


הורמיז

ההרצאה של רן הייתה, כרגיל, מחויכת ומעניינת, וההרצאה של טל סיכמה יפה כמה נושאים מעניינים. הברזתי מרוב המפגש כדי להיות בין הבודדים שהגיעו להרצאה של שרית, וחבל שהשיבוץ כנראה טיפה פגע בה (וגם הנושא, למען האמת, כנראה שפריידן לא מאד פופלארי), כי היא באמת מרצה יוצאת דופן וכדאי מאד להמשיך להזמין אותה לכנסים.

מאד נהניתי להעביר את ההרצאה שלי, שמחתי לראות שהיה קהל רב גם מחוץ לקהילה שגילה התעניינות רבה. האמת היא שדי תהיתי מלכתחילה למה יואל ביקש ממני להעביר את ההרצאה הזו במיתופיה למרות שהיא לא לגמרי קשורה לנושא הכנס, אבל מסתבר שהוא בהחלט צדק, וכשיש קהל רחב אופקים ומתעניין, זה לא מצטמצם לספרות בלבד...

החידון, כרגיל, היה נפלא, ועמרי היה במיטבו (או אולי נכון יותר לומר, מירעו...). גם ההרצאה של גדעון הייתה מעניינת, אם כי יצאתי בתחושה שיש כמה נקודות מאד חשובות שדורשות עיון וגיבוש מעמיקים יותר (גדעון, אתה זוכר שהבטחת הרצאת המשך?)

מההרצאה של דני נהניתי במיוחד, וזכיתי גם להיות מהבודדים שנכנסו לקבוצת הדיון שלאחריה, שלדעתי הייתה מוצלחת כמעט כמו ההרצאה עצמה. דני, הקהילה דורשת שתמשיך לארגן לעצמך את החופשות בסביבות מיתופיה! (וגם עולמות, ואם אפשר גם ריבנדל)

ואז הגיע המא"ש-שואו... היה נהדר, מופע סיום ראוי לכנס מוצלח. נצר באמת הצליח לרשת את רן ואמינוב בדרכים בכבוד רב מאד (לא שאני חושב שרן ואמינוב עוד אמרו את המילה האחרונה) והוכיח שהמא"שניקים הם אמנם חבורת ברברים, אבל ברברים עם חוש הומור מפותח במיוחד (גם אם לעיתים, איך נאמר, ייחודי). אם ההרצאות הן הלחם והחמאה של הכנס, אז אירועים מהסוג הזה הם המנה האחרונה, שנותנת לכנס את הערך המוסף שלו, ואני מקווה מאד שנזכה גם למופעי המשך.

כמובן, המון המון תודה לכל העוסקים במלאכה, להלה הבלתי נליאת ולכל הסגל, המתנדבים והמרצים. היה פשוט כיף!


נצר יסילדור

ההיה או חלמתי חלום – זה המשפט שממצה את כל המחשבות והזכרונות שצצו אצלי ביומיים האחרונים. המוטו של כנס מיתופיה – "כשהמציאות הופכת לדימיון" – לא יכול להיות מדויק יותר, כשאני משחזר לעצמי את החוויה המדהימה שעברתי שלשום.

וכמו בכל חלום, שלרוב אין לנו שליטה עליו, היום התחיל ברגל שמאל עם תאונה של יאיר, שלמרבית המזל לא פגעה בו, אבל כן דחקה את ההקמה של הכנס לפינה לא נעימה (ואת הרכב של יאיר לטוטאל-לוס, ככל הנראה). איכשהו הסגל הצליח להרים את כל ההקמה עוד לפני שהגענו, ובמזל הצלחנו להגיע עם הכרטיסים והתכניות כחצי שעה לפני תחילת האירוע הראשון.

לצערי עקב התפקיד לא הצלחתי להיכנס להרבה אירועים, ובמיוחד לאלה של הבוקר. כן הצלחתי לפצות על כך מאוחר יותר כשנכנסתי להרצאה הנותנת בראש של עופר, הייתי נוכח חלקית במפגש הקהילה, ומאוחר יותר נהניתי מהחידון בהנחיית עמרי וגם מההרצאות של גדעון ודני.

למרות מיעוט היכולת שלי להכנס למרבית התכנים שרציתי, נהניתי מכל רגע במהלך היום. תפקיד הסגל (ע. לוגיסטיקה) הציב לי אתגר חדש ולא פשוט להתמודד עמו. בחלק מהמקרים זה פשוט היה מירוץ נגד הזמן, בתנאים לא קלים בכלל... אבל זה חלק מהיופי של כנס מיתופיה – גם כשאתה מתאמץ ומזיע עבורו, אתה עושה את זה עם חיוך. אני בטוח ששאר חברי הסגל, וגם המרצים והמתנדבים מרגישים בדיוק אותו דבר. לכל אלה מגיעה מלוא ההערכה.

מה אתם מצפים שאני אומר על ה-M.A.S.H.O.W? שזה היה מופע סיום הולם לכנס מדהים? שזה היה מצחיק עד דמעות? את הדברים האלה ועוד יותר מהם – אותם אתם אמרתם, ואני רק הנחתום. אני כן אומר שזו היתה חוויה מאתגרת ומדהימה עבורי להפיק ולבנות את המופע, והנאה צרופה לבצע אותו מולכם ולקבל את הפידבקים שלכם. אני שוב חייב מילת תודה למא"שניקים המטורללים שעזרו בבניית המופע והשתתפו בו, תודה לנבט וליאיר על ההשתתפות במערכונים, ותודה מיוחדת לקסניה על ההשתתפות במערכונים ויצירת תמונות הפרסום, ולאיתי נחמיאס על הצלת התחת שלנו בהיעדרו של אילן בחצי הראשון של המופע. אגב, אם למישהו יש תמונות מהמופע, ואני יודע שלהרבה יש – בבקשה תשלחו לי אותן או תפרסמו אותן כאן או בקבוצת חובבי טולקין. ואם אתם דורשים מופעי המשך – לכו תקימו מאהל.

עד לפעם הבאה, תמשיכו להפוך דימיון למציאות, או בדיוק להיפך...

נ.ב. המלך המכשף מוסר דרישת שלום.

Mithopia2011-2.jpg


ללית

הגעתי קצת מאוחר (לסלוט השלישי), אחרי פגישה עם חברים לארוחת בוקר ממושכת מהצפוי. בדיעבד, אני ממש מרגישה שפספסתי כמה שעות כנס יקרות.

כמו תמיד, החלק הכי טוב בכנס הוא החלק החברתי, והפעם היה כיף לראות שוב חברים ותיקים שמגיעים לכל הכנס, וחברים חדשים שמתחילים להשתלב ולתרום לחבורה. הרעיון של הפסקות מסודרות לארוחות הוא רעיון מצויין, שצריך להמשיך בכנסים הבאים - כך לא מרגישים שמפסידים הרצאות, ויש עוד זמן לדבר. ועדיין, למרות כל ריווחי הסלוטים, הרגשתי שלא דיברתי מספיק עם כל מי שרציתי...

הגעתי בדיוק להרצאה של שרית צימבליסטה על פרידיין. המרצה נהדרת ומשעשעת, וההרצאה היתה לא רצינית מדי ובכל זאת מעניינת. לצערי, הרגשתי בחלק מההגדרות והרעיונות שטחיות מסויימת וחוסר עומק, מה שרק התגבר לנוכח שיבושי השמות של המרצה (טולקין בשורוק במקום בחולם? למה??).

אחרי הפסקת הצהריים ויתרתי על הרצאתו של מוטי, שכבר הכרתי, ועל הרצאתו של עופר, שכבר שמעתי, עבור קבוצת הדיון של שירלי. או בעצם, כפי שהסתבר, קבוצת העבודה של שירלי. כמו מרצה אקדמאי טוב, שמנצל את הקורס ואת הסטודנטים כמקצה שיפורים לקראת הפרסום הבא שלו, ניצלה אותנו שירלי לקבלת משוב והערות. היה מרתק, ואני בהחלט חושבת שאפשר להמשיך בקבוצות האלו גם בעוד כמה מפגשים, או בריבנדל...

ההרצאה הבאה, של גדעון, היתה כרגיל מוצלחת ומועברת תוך שפע של עקיצות, רמיזות ובדיחות ארסיות על הנוכחים ועל העולם. עם זאת, ההרצאה הפעם שטפה פחות מהרצאות קודמות שיצא לי לשמוע, והתזה היתה לדעתי קצת פחות מנומקת, או קצת פחות חדשנית, מהרגיל.

בהמשך נכנסתי להרצאה של דני, שהיתה לטעמי הטובה ביותר שיצא לי לשמוע בכנס הנוכחי. דני ממשיך את המסורת המשפחתית של מרצים בחסד, וההרצאה היתה מעניינת ומעוררת מחשבה - על עולמו של טולקין כמו גם על עולמנו שלנו. ואי אפשר לשכוח את שלב השאלות בסיום, שסיפק את אחד מהמשפטים המוצלחים של הכנס: "מה שפרודו וסאם עשו בתוך מורדור הוא בעצם פיגוע טרור".

לאחר מכן התחמקתי מהדיון על ההרצאה והלכתי לשמוע את ההרצאה של תני גולדשטיין על פיאודליזם. ההרצאה לא חידשה לי הרבה (ולדעתי גם לא לרוב הנוכחים), לא לגבי פיאודליזם ולא לגבי היצירות הרלבנטיות - שר הטבעות וששאוש"ק - אבל הועברה בחן רב ותוך ריבוי ציטוטים מהכתובים. ומי שלא שמע הקראה של קטע מששאוש"ק תוך נסיון להמנע מספויילרים, לא שמע שעשוע מופרך מימיו ("סר כך וכך, לבוש קסדת כך וכך, הגיע לטירת כך וכך". וכמובן: "כך וכך לכך וכך זה כמו כך וכך לכך וכך").

בסופו של יום, ועם העייפות המתקדמת, הגיע הרגע לו כולנו חיכינו (בחשש) - המא"שואו. בשתי מילים: היה נפלא! נצר וחבר המא"שניקים התעלו על עצמם, והציגו קטעים מגלגלים מצחוק למרות העדרן (כמעט) של גסויות מביכות. גם ההפקה השתפרה מאוד בהשוואה להפקות עבר שלא נזכיר את שמן. העם דורש שידור חוזר!

תודה להלה ולכל סגל הכנס על העבודה וההשקעה, וכמובן לאנשי ספריית מודיעין (שגם השנה יצאו, נדמה לי, על סף התקף לב).


Beruthiel

הכנס מבחינתי התחיל בצורה לא מבטיחה במיוחד, קמתי חולה (זה לא היה עניין חדש, זה היה הבוקר הרביעי ברציפות שהתעוררתי בו חולה), התעלמתי, בלעתי איזה כדור משמח ואמרתי לעצמי שהמצב ודאי ישתפר.

ואז קיבלתי מיאיר טלפון שמספר שהוא עבר תאונה. ושאמנם לכל המעורבים שלום (פרט לאוטו) אבל עלי למצוא דרך בה הסגל, המתנדבת והציוד יגיעו מפ"ת (מצטערת, עדי, פ"ת זה סוף העולם, לא יודעת למה, עובדה).

מפה התחיל בוקר מטורף של אלתורי כרטיסים (שבסופו של דבר לא נזקקנו להם, מאחר ונצר על הסוס הלבן הופיע בדיוק ברגע האחרון כשהתיאשנו והחלטנו להתחיל למכור את הכרטיסים המאולתרים), הרגעת א הכספים, ונסיון להתמודד עם שלל החוויות בעבודה עם אנשי המקום, שבעיקר חושבים שאנחנו חבורה של פריקים.

אח"כ החלטתי שאם לא אשב לרגע כנראה שלא אצליח לשרוד את הבוקר, וודאי שלא את היום כולו, ולמרות הבלגן נכנסתי להרצאה "בית הזוועות של טולקין" של רן בר-זיק. אמנם, כצפוי בכנסים שאני מנהלת, נאלצתי להחמיץ חלק די נכבד ממנה, אבל בחלקים שבהם כן הייתי היא היתה משעשעת מאוד (ומאוד התרשמתי לגלות שנכתב ערך שלם על הערפדים בארץ התיכונה, אני שמחה לגלות שבימים אלה, בהם ספרים נמדדים לא על פי איכות הכתיבה או העלילה אלא רק לאור התשובה לשאלה האם יש או אין בהם ערפדים, עדיין יוכל כריסטופר להוציא לאור ספרים העוסקים בלגנדריום).

אח"כ המשכתי בגישה בה אני נותנת לאנשים שאני מעריכה את דעתם וחפצה בחברתם (והם נחושים יותר ממני) להחליט בשבילי למה להיכנס (לפחות עד שאתחיל להגיע לכנסים מצוידת במכונת זמן) ונכנסתי להרצאה "אלים עם לב חיה וחיות עם לב אדם" של אורי עמית. לצערי זכיתי לשמוע את ההקדמה להרצאה בלבד ולכן אין לי מושג לאן כיוונה ההרצאה (מצד שני הייתי צריכה לצפות את זה, אני מחמיצה את הרצאותיו של אורי עמית ברצף כבר שנים), ולשפוט הרצאה על סמך אנקדוטות על חיות בתרבויות שונות וכישורי ההתמודדות של המרצה עם התרעות המחשב לא אוכל.

משלב זה העניינים נעשים מטושטשים במקצת עד לרגע בו מצאתי הרצאה שתחליף את הרצאתה של ג'ניה. היו בדרך לא מעט דיונים הזויים למדי, רוח התנדבות יוצאת דופן מצד כמה אנשים (שזה נראה לי כמו מקום לא רע להודות לכולם), וארוחת צהרים בבית הקפה אינגליש קייק על מלצריותיו הטעימות, שבאופן משעשע ניסו בשלב כלשהו לגרום לדני לצחוק מעט יותר בשקט.

הסלוט הבא היה הסלוט הנורא ביותר בכנס כולו, מכיוון שרציתי לנכוח בכל ארבעת האירועים שהתקיימו בו באותה המידה, בסופו של דבר בחרתי (אני מודה ששוב באופן אקראי למדי) בהרצאה "מי היה הרוצח?" ועל אף שעדיין אופציית מכונת הזמן היתה עדיפה, בסופו של דבר נראה שהיתה זו בחירה מאוד מוצלחת, מאחר וזו התגלתה כהרצאה הטובה ביותר ששמעתי בכנס (וזו אף היתה ההרצאה הראשונה ששמעתי במלואה, כאשר בפני עצמה, הרצאה נטולת הפרעות באמצע יום כנס שאני מנהלת, או אפילו סתם חברת סגל בו, אינה דבר של מה בכך). מוטי הציג את תעלומת האטיולוגיה של המוות השחור באופן מרתק ומשעשע (הייתי צריכה לתאר לעצמי כמה פולניים צריכים להיות חוקרי מחלות) ואף השכיל לנצל את ההפסקה היזומה בחסות Windows בכדי לענות על שאלות מהקהל, ולשמחתי, למרות השימוש המאיים ב"אטיולוגיה" בכותרת ההרצאה היא התגלתה כהדיוטות-פרנדלי וכללה הסברים של כל המושגים הרפואיים שהוזכרו בה.

ההרצאה הבאה שתכננתי להיכנס אליה היתה "המגדלור בארץ לעולם-לא". לצערי הרב זכיתי בפועל לשמוע מעט מאוד ממנה, בעיקר מאחר שמה שכן שמעתי גרם לי להסתקרן לגבי היתר. באופן כללי אני נהנית לשמוע השוואות בין סיפורים שלא חשבתי על הקשר ביניהם (למרות שלרוב אני מוצאת את עצמי תוהה איך לא ראיתי זאת, תמיד כשהדברים מוצגים באופן בהיר הם נראים מתבקשים כל כך).

כפיצוי על כך שהחמצתי כמעט את כל ההרצאה, הצלחתי לשמוע את השתיים שאחריה במלואן.

ההרצאה "כשהשונה והאחר פלשו לארץ הפיות" הייתה משעשעת מאוד (והוכיחה שכנראה לפחות סוג אחד של יצורים דמיוניים אכן קיים), גם אם יחסית להרצאותיו הרגילות של גדעון (ובעיקר לזו של שנה שעברה, שהיתה הסכמה גורפת לגבי היותה הטובה ביותר בכנס ההוא) זו היתה הרצאה פחות מעמיקה ומבוססת, עדיין, הרעיון היה מעניין, ופרט לירידות על מנהלות כנסים (ומתרגמים שלא נזכיר את שמם) ואיומים בספויילרים, הוצגו בה לא מעט סיפורים, כולל אפילו "ארץ יצורי הפרא" (מה שמוסיף נקודות על אקלקטיות...) ובאופן כללי למרות התחושה שהיה להרצאה פוטנציאל שלא מוצה היא היתה מעניינת.

לשמחתי השנה הצלחנו לממש את תוכניתנו להוספת הפסקת ערב, מה שאיפשר עוד זמן לבלות עם אנשים (ולגלות את נטיותיהם הפולניות של מגוון מחברי (או את תוכניותיהם הקניבליות לגבי, גם זו יכולה להיות סיבה לנסות להאביס אותי, על אף שבאופן מאוד צפוי לעולם אין די זמן לבלות עם אנשים טובים ולכן להרצאה הבאה הגעתי ברגע האחרון.

ההרצאה הבאה ששמעתי היתה "ג'יי. קיי רולינג למרגלות הר סיני". הגעתי להרצאה עם ציפיות מאוד גבוהות, מאחר ושמעתי גדולות ונצורות על המרצה, ד"ר ענת שפירא, ולצערי הרב דווקא זו היתה ההרצאה שאכזבה אותי ביותר בכנס. אמנם הרעיון לבדוק מהו יחסה של רולינג כלפי כל אחדמעשרת הדיברות הוא רעיון מעניין, ולו היה אפשר לראות איך תפיסת העולם הדתית שלה משתקפת ביצירה ואכן להשוות לסופרי וספרי פנטזיהאחרים (שזה אכן נעשה, אבל מאחר וההשוואה כללה שני סופרים שתפיסות העולם הדתיות שלהם ידועות ואת רולינג, שהדרך לאיתור תפיסתהעולם שלה היתה מעט...הוליסטית ("הוא דמות חיובית והוא חוטא בזה, מכאן שזה לא נחשב חטא") הרי שנראה היה לי שהיא לא יכולה להחשב מאוד מדויקת) אולי היינו יכולים ללמוד דברים מאוד מחכימים, כפי שזה נעשה בפועל היתה תחושה שהסיפור קצת נאנס לתוך התזה. מה שכן, היה כיף לדון קצת על הספרים (ועל אתאיזם) והמרצה אכן היתה מאוד נחמדה ומאוד סבלנית. אני סקרנית לשמוע הרצאות אחרות שלה.

בסלוט הבא היתה אמורה להיות הרצאתה של ג'ניה. מאחר והיא לא יכלה להגיע החלפנו את הרצאתה בקונספט חדש, שבמהלך יום הכנס וגיוס המרצים לכבודו התחלתי להתלהב ממנו יותר ויותר, של Mythopia TED, בהשראת פרויקט TED המצוין. המרצים הנהדרים הצליחו להעביר מגוון רעיונות, ולמרות ההתראה הקצרה עשו זאת בחן רב. אני מחכה לראות איך יראה הפרויקט הזה בעתיד, כשינתן למרצים זמן מראש להכין את הרצאותיהם.

הכנס נגמר בM.A.S.H.O.W, שהציג לנו את נצר לאחר שהפנים את הצעות הסטייל שקיבל בריבנדל, דינוזאור אחד והמוני בדיחות והיה אכן מושקע באופן מיוחד ומצחיק.

כמו כל מיתופיה, זו היתה חוויה נהדרת, והשנה, מאחר והיה לי הרבה יותר זמן לבלות עם חברים, אפילו עוד יותר מהרגיל.

חזרה לחלק האירועים