מדוע הנשרים לא הטיסו את נושא הטבעת להר האבדון?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאראמיר: למה הנשרים לא לקחו את החבורה למורדור? למה הנשרים ובראשם גבייהיר אדון הרוחות לא יכלו לקחת את פרודו אל תוך הר האבדון או לפחות קרוב למורדור?

זרנוגה: תשובה, מבוססת על דברי טולקין מ"המכתבים".
הנשרים, מרגע שהיו נוכחים בסיפור (בגרסאות המוקדמות של הסילמאריליון מ-1916) היו פטנט "חזק מדי". כמעט שאין סיטואציה לה לא היו יכולים להוות מוצא.
סופר של ספרי הרפתקאות חייב להשתמש בכלי שכזה בקמצנות. שימוש נרחב יהפוך כל מצוקה, ועל כן את כל העלילה, לחסרת עניין.
בתוך הנאראטיב צריכה להמצא, מפורשת או חבויה, סיבה מוצקה לאי שימוש בכלי כזה. במקרה של "שר הטבעות" ו"ההוביט" הסיבה היא שהנשרים אינם סתם בעלי חיים מאולפים, הם שליחיו של מאנוה, אדון הרוחות, שר הואלאר. התערבות של הנשרים היא התערבות, אם כך, "אלוהית". לכן השאלה "מדוע הנשרים לא לקחו את פרודו וסאם למורדור" שקולה ל"מדוע לא בא טולקאס והביא לסאורון בומבה וגמר אותו".
כמובן שניתן להעלות שאלות שכאלה, אלא שהאלים, אליבא דטולקין, מניעיהם מסובכים, סבוכים וקשים לפענוח. האם בכך עניתי לשאלתך?

אייתלאדאר: תשובה יותר תמציתית יכולה להיות: כי אז הספר היה נגמר אחרי 6 פרקים.

זרנוגה: לא כל כך פשוט...
תמשיך את ההגיון הפנימי של הסיפור... פרודו מוטס מורדורה, עומד בסאמאת-נאור... ואז???
כלום.
זוכר את המכתב ממנו צטטתי (בפורום הישן) על כל נושא ה"מה היה קורה אילו"? במקרה כזה לא היה פתרון, והעניין היה נגמר רע (לו גם אחרי ששה פרקים). האלים, בחכמתם, נמנעו מסיום שכזה, ולא הציעו את אופציית הנשרים.

רן בר זיק: אני חושב אחרת.
לפי דעתי, אם פרודו לא היה נוסע למורדור ומתלאה במסע הנורא הזה, הוא לא היה נקשר לטבעת והיה זורק אותה לאש (בהנחה שהנשרים היו מביאים אותו לשם ולא מיורטים על ידי סוללת טילי סא"ם..) הרי העובדה היא שבילבו ויתר על הטבעת...

גרומיט: בילבו מעולם לא עמד במבחן כזה כך שספק אם אפשר להשוות. אמנם הוא היחיד שהצליח לוותר מרצונו (בקושי) על הטבעת - אבל הוא מסר אותה לידיד (עבור ידיד קרוב עוד יותר) שגם כך היה צריך ללחוץ עליו בעוצמה רבה. לא, זריקת הטבעת לאורודרואין זה מבחן שגם בילבו לא היה עומד בו.
אבל מעבר לזה, כל המבנה הסיפורי מחייב את הגיבור (כלומר פרודו) לחשל את עצמו בקשיים רבים בדרך למשימה הקשה ביותר שתכניס אותו לבסוף בין הגדולים. כך זה פועל באגדות עם, וכך גם אצל טולקין.

ראובן: תשובה אפשרית אחרת לפי דעתי אם הסיפור היה נגמר בנשרים, אז אחד לא היה ממש סיפור, שתיים הטבעת היתה חפץ מיחד במינו ואין זה ראוי (מבחינה "גורלית") שכך הסיפור היה נגמר.


חזרה לדיונים טולקינאיים