טיול 6-7/10/2009

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיאור הטיול מאת ארנון (Vimes)

תאריך: 7-8 לאוקטובר למניינם


מיקום: ארץ ישראל השלמה (או הר הכרמל, אם לדייק)


משתתפים: אילן, טל, נצר ונבט, ורה, מאשה, יאיר ואנוכי. <html> הכנופיה הירושלמית: יואל ויוליה, עמרי, מוטי ומור

הגיע ליום הראשון: עמוס </html>


טוב, אז ככה:

הגענו [1] לסינמה-סיטי ב14:00 והתקשרנו לאילן אחרי דקה כדי להציק לו [2] רק כדי לגלות שהמא"ש כבר לא מא"ש והם הקדימו להגיע. לאחר החלטה מצד המא"שניקים לאכול צהריים לפני הקניות התיישבנו במתחם האוכל של הסינמה סיטי [3]. תוך כדי הפסקת הצהריים נחה עלי רוח הנבואה בשעה שהחוש"ם התקשר ואמרתי לאילן את תוכן שיחת הטלפון שעוד לא התקיימה [4] [5].


לאחר הפסקת הצהריים הלכנו לסופר שבקומה התחתונה של המתחם וקנינו את האוכל לטיול [6] : ירקות, ספגטי, "רוטב בולונז מוכן" (עאלק בולונז), בשר טחון ושתיה אלכוהולית [7] בעוד אני הולך להביא את המכונית מהחניון של הסינמה סיטי לחניון של הסופר עמוס הגיע, כך שהאוכל הועלה לאוטו של עמוס ביחד עם יאיר [8] ויצאנו לדרך - לכיוון צומת דמון [9] שנקבע כמקום המפגש של הרכבים לפני חניית הלילה.


כאשר הגענו לצומת דמון [10] חיכינו לשאר הרכבים בצד הלא נכון של הצומת (פניתי ימינה במקום שמאלה) [11] וכשהם הגיעו, פנינו לעבר חניון הלילה. בחניון גילינו שכראוי לשם הצומת אכן קיים [12] "Demon Gate" ופנינו לחפש עצים למדורה ולהכין את השטח ללילה: הקמת אוהלים, עמדת בישול וכן הלאה.


לאחר כמה נסיונות הדלקת המדורה באמצעים קונבנציונאליים פניתי לכישוף [13] ולאחר שחברי המחתרת שבאו רק לערב התקרבו פנינו להכין את האוכל. במהלך הלילה הושמעו שירים מא"שניקיים וכאלו הראויים לתואר (אעפ"י שמישהו אחר כתב את השיר), וסופר צ'יזבט הצ'יזבביל.


בלילה, לאחר שהחבורה הירושלמית נסעה לביתה התארגנו לשינה, על כל המשתמע מכך [16], והלכנו לישון.


בבוקר, לאחר ארוחת בוקר של דגני בוקר [18] עם חלב ושתית הקפה של הבוקר, העמסנו את הציוד בחזרה לרכבים, ונסענו (אילן ואני) כדי להשאיר רכב אחד בנקודת הסיום של המסלול - הידועה כ"אשכול פיס של טירת הכרמל". מאחר וחיפשנו בלון גז לפק"ל הקפה במקום זה שנגמר על הבוקר, קיבלנו שיחות נזעמות מאלו שהושארו מאחור (כלומר, כולם חוץ משנינו) [19]. לאחר השארת הרכב שלי בנקודת הסיום, חזרנו לתחילת המסלול ברכב של אילן.


המסלול, או "נחל כלח", אכן היה כולו בירידה [20] והנוף היה יפיפה. למרבה ההפתעה, הייתי במאסף (ביחד עם אילן) והרגשתי האדם הזקן ביותר בחבורה [21]. נצר, לעומת זאת, התגלה כאיילה שלוחה, ומוביל הטיול [22]. המסלול היה מלא קבוצות אחרות ומשפחות, והיה יפה לראות את עם ישראל מטייל, גם במסלולים המוגדרים "למיטיבי לכת" [23].


בסוף המסלול, לפני שנסענו להחזיר את הרכב של אילן, ישבנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת (או אחה"צ) [24]. לאחר הארוחה, ולאחר שחזרנו עם שני הרכבים, התארגנו מי ברכבו של מי, ונסענו לבתינו עייפים ומרוצים.


[1] ורה, מאשה ואני.

[2] "נו, איפה אתם? כבר דקה שאנחנו מחכים כאן" וכן הלאה.

[3] זאת אומרת, המא"שניקים אכלו ואנחנו סתם ישבנו איתם. (חידה: על מי מהנוכחים נטען שקנה ארוחת ילדים? [25])

[4] כן, אני שותה הכפר. למה? יש לכם משהו יותר טוב?

[5] טוב, לא היה קשה לנחש את תוכן השיחה: "איפה אתם? אני הגעתי..."

[6] לא היה מפתיע לגלות שאילן חושב שהאוכל נמצא דווקא במחלקת האלקטרוניקה...

[7] "אבל עראק עולה פחות", "כן, אבל אף אחד חוץ ממך לא אוהב עראק".

[8] לא, ראובן. הנה, רק בשבילך: יאיר הוא לא אוכל, הוא טרמפיסט. יופי? הבנת? טוב!

[9] כן, מתברר שיש צומת המיועד לחובבי הפנטסיה בארץ...

[10] כלומר, כאשר האוטו שלי הגיע לצומת דמון. זו לא חוכמה: מזדה 6 ונהג שודים מול הרנו החבוטה של אילן או נהג בשם עמוס - הידוע כ"סולטאן", ולפי השמועה מפי הטרמפיסט שהיה לו, נוהג בנתיניו הנהגים בחסד בל יתואר...

[11] "One time, one time" וכו'.

[12] מי שלא מזהה את המחווה לWarcraft שיעמוד בפינה.

[13] אילן "מה זה?", מאשה: "דלק", אני: "כן, אפשר לקרוא לזה דלק"... האש נתפסה מעט - אילן "או, הדלק בוער", אני: "לא, כשזה ידלק תדע"... [14]

[14] תרגום: הבאתי שקית חנ"ה ושפכתי על העיתון לפני שניסיתי להדליק את הזרדים [15]...

[15] תרגום לתרגום: חנ"ה, או חומר נפץ הודף – ה"אבק שריפה" שיוצר את הגזים הדוחפים פצצות מרגמה, פגזי טנקים וכד'.

[16] קריאות חיזור בין אילן וטל, בירור הפרעות הקשב של חלק מאיברו המוצנע של אילן, הטענה שלי שיאיר הוא כמו "פרחה משנות השמונים שמחפשת שקל בכיס המכנסיים" [17], והתנהגות יק"בית בכלל...

[17] לבנאדם (חוש"ם) יש אוהל עם שני ריצ'רצים, ובמשך חמש דקות שומעים מתוך האוהל (כאשר הריצ'רצ'ים סגורים) רעשים של ריצ'רצ'ים אחרים נפתחים ונסגרים...

[18] לא, זה לא היה קורנפלקס, זה היה כל מיני דברים שהם לא קורנפלקס.

[19] ראוי לציין שבעודי נוסע אחרי הרנו החבוטה של אילן, האוטו שלי נתן בי מבט (מטפורי) שכולו אומר "נו, באמת, מה איתך? ממתי אתה נוסע על 80 בכביש בינעירוני? ככה אתה מכיר אותי?".

[20] כולל ירידה מבולדרים, החלקה על אבנים, והליכה בערוץ הנחל.

[21] א. אני אכן הייתי האדם הזקן ביותר שבחבורה (אהמ, אהמ), וב. למה המסלול חייב להיות עם חלוקי נחל בערוץ, או שביל עיזים (שעדיף בהרבה מבחינתי) בלי צל על הגדה? אני מציע מכאן, ממרום שנותי, לחברה להגנת הטבע לסמן מסלול למיטיבי לכת שיהיה נוח, ומוצל!

[22] טוב, זה בגלל שנבט סחבה את התיק עם ציוד לשניהם...

[23] אני מתכוון, קבוצות של אנשים מבוגרים מאיתנו, או משפחות עם ילדים. יפה לראות שלא כולם הולכים רק לפסטיבלים, הופעות של כוכבים דמיקולו וכד'.

[24] כולל הדיון עתיק היומין "מלפפונים בחומץ או מלפפונים במלח", תבשיל מיידי (יחסית) של טונה ברוטב עגבניות שהכנתי, ושאר מיני תרגימא.

[25] פתרון לחידה: נו, באמת. ברור שאילן.

תמונות (מאת ארנון) כאן


פתיל סיכום הטיול בפורום קהילה

חזרה לחלק האירועים