חוויות מהביקור במחלקה הסגורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זה פתיל שיואל ואני כתבנו בפורום סודי לאחר שנקראנו לעזור בצילומי 'הלמ'ס דיפ 9' בפתיל זה הזוועה שמאחורי הקלעים. הוא יובא כאן כדו-שיח:


Moriquendi: חוויות מהביקור במחלקה הסגורה

בהתראה של שלושה ימים ביקש הקיסר העריץ רן את יואל ואותי "לבוא לעזור בסרט הטולקינאי 'הלמ'ס דיפ 9' - חשבנו שמדובר בעזרה בכמה סצינות ושהסרט ברובו מוכן, אך בהגיענו לביתו של טל כץ ציפתה לנו הפתעה, כמה הפתעות בעצם: הראשונה היתה שהרב"ז, בניגוד למנהגו, כבר היה שם לפנינו. ההפתעות הבאות ציפו לנו כשניגשנו לעבודה...


Elindor: אכן הפתעות

הציוד, הסתבר לנו, היה מצלמת הוידאו הביתית של רן.

המינאטורות - קופסאות טחינה מודבקות יחדיו.

התפאורה - קרטונים ובדים. אבל אני לא אגיד שלא היו צלמים מקצועיים: "יואל, השתמשת פעם במצלמת וידאו?" פנה אלי רן. "לא. מעולם לא." עניתי. "יופי, בוא תפוס אותה כאן, הכפתור הזה מקליט, ותשתדל שידך לא תזוז." הוא ענה. וכך מצאתי את עצמי מצלם את "החללית" על רקע פוסטר שחור עם מדבקות של כוכבי לכת. חשבתי שזה עלוב, אך הזוועה האמיתית עוד צפוייה הייתה לבוא...


M: בסופו של דבר סיימנו עם המיניאטורות

חלק מהציוד, אגב, אולתר במקום

רן: "טל, תביא גלובוס!" אז ניגשנו לצלם את הסצינות הרציניות.

חזרות? במקרה הטוב עושים את הסצינה פעם אחת 'על יבש' לפני שמצלמים. הטקסט? אולתר במקום בד"כ. על התחכום והשנינות נאמרה האמרה: העליבות, הו העליבות!

התלבושות: אויה! בסצינה הראשונה הייתי אחד מראשי אגודת הטולקנאים העולמית מה שאומר שהיתה לי מגבת סגולה על הראש. לסצינות אחרת הספיקו הבגדים שבהם באתי. גיא זכה ל"טיפול" הטוב ביותר מבחינה זו...


E: אכן, העליבות

"מה עם טקסט?" שאלתי. "תאלתרו, ותשמעו טבעי." ענה רן.

וכך צולמה ( עבדכם בתפקיד הצלם ) סצנת ישיבת מועצת טולקין העולמית.

המגבות הסגולות נראו מאיימות ויצרו תחושה של כת עתיקה. מצד שני, אני ראיתי את זה דרך המצלמה. כלומר, בשחור ולבן.

לקראת סוף הצילום המצלמה החלה מתלוננת בפני כי הסוללה הולכת ואוזלת. זה לא המקרה האחרון בו זה קרה. למזלנו, הספקנו לצלם את הסצנה ורן הביא סוללה שנייה בעודו מכניס את הראשונה לטעינה.


M: למרבה המזל, זה לא היה קשה להשמע טבעי

הייתי צריך רק לומר מה שאני חושב או שאלה היו משפטים קצרים, אם בכלל הייתי צריך לומר משהו. אני חושב שברוב הסצינות שלי לא ממש הייתי צריך לומר משהו.

ב"מועצה" רק הייתי צריך לומר שיש לי חדשות רעות. בתור אחד המועמדים ה"איכותיים" לא אמרתי כלום. באימונים ה"מפרכים" הייתי צריך קצת לספור ולהסתער בצעקה (וליפול) וכך הלאה...

בשלב זה החלה ההתעללות בגיא המסכן...


E: אל תמהר

אחרי המועצה צולמו האימונים. טל בתור מדריך הכושר, אני, אמינוב ועמוס בתור "העלית שבעלית, השעורה שבעיה, הדובדן שבקצפת", אלו שעברו את הבדיקות המחמירות והגיעו לאימונים לקראת הפיכתם לאסטרונאורטים טולקינאיים.

בסצנה הבאה עמדתי כמטר מהמטרה עם חץ וקשת והייתי צריך לפספס אותה. לא משימה קשה, מכיוון שברגע ששחרתי את החץ הוא נפל לרצפה.

אכן, תפקידים טבעיים למדי...


M: אבל קודם לכן היו האימונים הגופניים

שם הייתי צריך לעשות שכיבות סמיכה ולספור כשגאי בלבוש-אשה מסיח את דעתו של טל כך שאני קופץ מ- 3 ל- 199 ואח"כ הולך לישון כשהוא וגיא מסתלקים לשיחים.

אח"כ צילמו סצינה בה אני אוסף את גיא (עדיין בלבוש אשה) במכונית של ההורים שזכתה לככב בסרט... כמובן שאז עוד לא ידעתי בשביל מה הסצינה ולכן גם לא ידעתי איך להגיב על זה.

אח"כ באקט שמאפיין את ההומור ה"משובח" של הסרט טילטלו את המכונית ואח"כ גיא הוציא מתוכה את הראש וצרח.

יצירת התחפושת של גיא (שתהיה כבר תחפושת מוכנה מראש? למה מי מת?) היתה מאתגרת: איך ליצור לו את השדיים? בתחילה ניסו להשתמש בכוסות שאולי יצרו אפקט מרשים מבחינת הגודל, אבל שטוח קצת בקצה ומוזר. היה לו גם קשה לקשור את החולצה. אז נמצא הפיתרון האולטימטיבי לכל בעיית הלבשה בסרט: המגבות הסגולות! כמו-כן התנהל ויכוח ממושך בנושא 'איך לשים את הפאה על הראש'.

אח"כ ניגשנו לאימונים בנשק ושם היה לנו כבר ציוד מתקדם בהחלט...


E: כן, התלבושות...

"גיא, דחוף את המגבות מתחת לחולצה ותראה כמו כוסית" זה לא משפט שישכח במהרה. שלא לדבר על כך שזה משפט שיחייב אותי לבקר אצל פסיכיאטר בקרוב. לעומת זאת אני חייב להודות שהצרחות של גיא נשמעו היטב. באימונים אני התאמני בהרמת משקולות, כאשר את תפקיד המשקולות החליפו שני סיגריות בוערות ששאפתי מקרבן בכל פעם שהרמתי אחת מהן עד פי. עקב כך שהתפקיד הרישמי שלי בתחנה יהיה "קצין עישון ראשי" אני מניח שזה לגיטימי. אהבתי גם את הפטור שלי, "פטור מפעילות גופנית ושיכלית", שהיה אביזר לא רע, שכן את תפקיד הפטור הנ"ל גילם פטור אמיתי של טל.

M: אכן...

הפטור שלי היה פטור מלעשות מה שאומרים לי. לטל היו הרבה פטורים מהצבא. לי לא היה תפקיד ברור כמו לך. כמובן שטל לא הצליח לזכור שלושה פטורים פשוטים (של אילן היה מנוחה של שעה אחרי פעילות של חמש דקות) אבל הצליח בסופו של דבר להיות די מבדר (ממך אני לא מצפה לכלום... או מה זה היה מה שהוא אמר לאילן?) בכל מקרה, זה לא היה הגרוע ביותר...

E: מה הוא אמר נראה בסרט

כמדומני זה היה: "אתה לא נראה כמו מציאה גדולה".

ואז היה המבחן של ורד...


M: אוי המבחן של ורד...

למה היה צריך את זה בכלל? אבל אין הרבה מה לומר על זה.


E: "למה היה צריך את זה בכלל?"

אפשר לומר על כל הסרט. ומה היה אחר כך?

קרטונים עפים על הראש של גיא. חצים וחניתות פוגעים בו. מסמר נתקע באצבעו. בובת כלב אימתנית מתקיפה אותו, וכך זה נמשך ונמשך ונמשך... עד שכרתו לו את היד.


M: כן, על-ידי טל בחלוק ורוד

שלא מצליח לזכור את המחירים בעזרת החרב של הילד של רן.

בובת הכלב - זה היה גדול! אני זה שזרקתי אותה (וגם את הקרטון). מסכנה אבל החתולה של טל שרדפו אחריה עם חרבות מפלסטיק בכל רחבי החצר. מי אמר שבקהילה שלנו אין אנשים שמנופפים חרבות פלסטיק? לפחות קשה לקרוא למה שלבשנו 'תחפושת'. זה היה עלוב. פשוט עלוב.

והגיע הזמן לומר גם כמה מילים על 'החללית' עצמה - שולחן, כמה כסאות כמה קרטונים וכמובן - המגבות הסגולות! הכוכבות האמיתיות של הסרט.

המסמר, לפחות, נראה טוב טרן השקיע אפילו במשהו צבעוני ומהבהב - פיטר ג'קסון - מאחוריך!


E: כן

ואני תרמתי את הארנק שלי וכספי בוא כדי שיהיה אביזר לשלם לרופא.

באשר להערה האחרונה שלך, זו לא חוכמה. גם אם אני אצלם קיר לבן במשך שעתיים אפשר יהיה להגיד: "פיטר ג'קסון - מאחוריך!".


M: וזה גם יצא טוב יותר מהסרט הזה

אבל תודה שיחסית לשאר האביזרים זה היה מושקע - מה שרק מראה על האיכות הכללית. האמת היא שגם הקשת וחרב האימונים של טל היו לא רעות, אבל שאר כלי הנשק היו צעצועים של הילד של רן.

בכל מקרה, נראה לי שהגיע הזמן לעבור לחלק הטראומטי באמת, שהמתין לנו במקלט...


E: אההההההההה, לאאאאאאאאא [ל"ת]


M: ואחרי שנרגעת... [ל"ת]


E: אחרי שנרגעתי

נסענו מהחצר של טל אל אתר הצילומים הבא: המקלט של ענבל. מקלט גדול, קירות מכוסים כתובות, ריח חריף של שתן באוויר. שם ארינו את תפארת התפאורה. קרטונים כלוח פיקוד. מזרן ישן שרקע. קרטונים עם חור מכוסה בניילון כקסדה. הצילומים החלו חיש והפעם, צילמנו את קבוצת הראפ הרעשנית. לאחר צילומי החזרה הגיעה חברה-של-אור-שאינני-זוכר-את-שמה וקיבלה את תפקיד הצלמת, וכך, מבלי שעשיתי חזרה, נכנסתי לתפקיד הראפר החמישי. פיזזנו וקיפצנו בצרחות "היי". ושיר הראפ הגיע לסיומו.


M: גם אני לא זוכר את שמה (אבל יכול לברר)

אבל הראפ לא היה על ההתחלה. קודם הייתי צריך לבשר שאין כסף (מוטיב או ארכיטיפ שחוזר הרבה פעמים בסרט). ואז אני צריך להעלות את הרעיון הגאוני של להקת ראפ. זה לא היה רן בתפקיד הראפר הראשי? זה אתה או גיא שקפצתם מאחורה?

הקטעים הבאים לא היו טובים יותר אך החברה-של-אור סיפקה אביזרים - תחבושות הגייניות. כן. בצר לחברי הצוות הם פנו לעשות פרסומות. ומה כבר אפשר לפרסם אם לא תחבושות? רן שם על עצמו תחבושת וקבע שיא גינס חדש לפתטיות. רחמיייים! רחמייייייים! יהודים טובים! רחמייייייייייייייייייייייייייים!!!!! [מתחיל למלמל מילים חסרות-פשר]


E: אכן, רן מפזז עם תחבושת עם כנפיים

על מבושיו זה לא אחד הדברים שהייתי רוצה לחלום עליהם ( או לזכור אותם בכלל ).

ואז הייתה התחבושת השנייה שעיטרנו ( נו טוב, גיא עיטר ואני רק עמדתי וייעצתי לו ) במיטב סמלים טולקינאיים.

רן היה ראפאר, אני וגיא קיפצנו מאחור.


M: אח"כ חזרנו לנוהל הרגיל של השפלת-גיא

על-ידי כך ששוב חיפשנו אותו לבחורה (כדי למכור אותו לזנות - האקט היחיד שהכניס כסף) ועכשיו הבנתי את הקטע שצולם במכונית. זה כמובן יוצר בעיה משונה: גיא בתחפושת פיתה את טל _לפני_ שהחללית נבנתה, אבל הוא נמכר כזונה רק _לאחר_ שהחללית נבנתה.

אם היתה עלילה הייתי אומר שזה חור בעלילה, אם היה הגיון הייתי אומר שזה פוגע בו - אבל מאחר שאין לא עלילה ולא הגיון זה לא ממש מפריע.

אז היו תוכניות האירוח...


E: תוכנית הארוח...

באחת מהן הייתי צריך להעמיד פני לוטמיסט. זה היה קשה, אבל מצאתי מוצא על ידי כך שהעמדתי פני מטומטם. ואז רן הרביץ לי...


M: אח"כ טל העמיד פני צרפתי פוסט-מודרניסט

שרן יורה בו ואני עמדתי מאחורה והחזקתי את המזרון ששימש כרקע. אכן תפאורה משוכללת!

אז היה "תדריך הבטיחות" שבו גיא אכל שאריות אוכל שהשאירו אנשי המחזמר.

ואז, הו אז היתה סצינת הזבוב הסגול! אני הייתי הזבוב אליו הפך גיא. איך מחפשים אדם לזבוב? עם מגבות סגולות, כמובן! והפאה של גיא על הראש. ראיתם פעם זבוב עם פאה?


E: אני הייתי המדען הראשי

המצאתי את הטקסט שלי ולא החמצתי הזדמנות ללגלג על המד"ביסטים...

ובסוף, צילמנו אותי ואת גיא מחריבים את חדר הפיקוד...


M: באמצע היתה סצינת המרד

אם כי אני חושב שהיא נכנסת תחת 'התעללות בגיא'.

אז הגיעו הקטעים האמיתיים ביותר: הושיבו את ענבל ואת החברה-של-אור (נדמה שלי שקוראים לה סוף) ונתנו להן לקשקש על כמה הסרט גרוע. אח"כ נתנו לנו להביע את דעתנו האמיתית והכנה על הסרט - וכך עשינו. אני יוצא מדלת של חדרון וצועק שאני אתבע אותם אם הם ישדרו את זה. מאחר והייתי צריך לעשות את זה משהו כמו שלוש פעמים עד שצילמו את זה כבר הייתי עצבני מספיק כדי להראות אותנטי.

ובזאת הסתיימו הצילומים של הסרט הגרוע בהסטוריה. דברי סיכום, יואל?


E: אני מכחיש כל קשר לפרשה. [ל"ת]


אני מתנצל בפני סוף על ששכחנו את שמה בזמן כתיבת הפתיל.


ההודעה המקורית

חזרה לתחנת החלל

חזרה לקטעי ההומור